ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- סוכות
נהגו חסידים להשתדל לחגוג את תקופת החגים בחצר האדמו"ר שלהם. ביחד עימו ועם שאר בני החבורה, סופגים קדושה ורוחניות ומתעלים טפח מעל הקרקע. ועוד נוהגים, שבמוצאי החג, ניגשים כולם אל האדמו"ר ומקבלים ממנו את ברכת הדרך לנסיעה הביתה ולהמשך השנה.
פעם אחת, כך מספרים, המתין האדמו"ר במוצאי החג לחסידיו, אך איש מהם לא בא לקבל את ברכת הדרך. האדמו"ר התפלא מאוד ושאל את משמשו – מה אירע לחסידים? מדוע אינם באים?
ענה לו המשמש – לחסידים היה כל כך טוב בתקופת החגים אצל הרבי, שהם מסרבים להיפרד. הם רוצים להמשיך ולהישאר בחצר הרבי.
אמר לו האדמו"ר – לך ואמור לחסידים, שהאלוקים של 'אתה בחרתנו' (התפילה שאומרים בימי החג) הוא גם האלוקים של 'אתה חוננתנו' (התפילה שאומרים לצאת החג)...
סיפור זה בא ללמדנו, שעניינם של החגים, שאת הקדושה שאנו סופגים בהם ניקח עימנו לכל ימות השנה. ובאמת, עניין זה יכול גם להעמיק לנו את המפגש עם כל תקופת החגים – יום כיפור, סוכות ושמחת תורה.
נפתח ביום כיפור, ומתוך הבנת עניינו נעמיק גם את הבנת חג הסוכות.
רוב האנשים מבינים את יום כיפור, כיום שעיקרו תשובה על חטאי השנה הקודמת, שמכוחה אנו באים נקיים לשנה החדשה, וכיוון שאנו נקיים מחטא, ה' נותן לנו שנה טובה ומתוקה.
הקושי בתפיסה זו, שלפי זה יום כיפור היה צריך לחול לפני ראש השנה, שהרי כבר בראש השנה קיבלנו את הכוחות לשנה החדשה, ולתפיסה זו עלינו להגיע נקיים מחטא כבר לראש השנה. (ובאמת, תפיסה זו היא תפיסה קצת רדודה, ויש להעלות אותה, אך היא מתאימה לחודש אלול שחל בסוף השנה, ופחות מתאימה ליום כיפור).
לכן יש אפשרות להסתכל על כל תקופת החגים בדרך אחרת. בראש השנה אנו מקבלים את הכוחות לשנה החדשה. לאחר שקיבלנו את הכוחות החדשים, עלינו ללמוד להפנים ולהפעיל כוחות אלו באופן טוב וטהור, כשמגמתנו שבימי שנה השגרתיים והרגילים נופיע את כוחותינו מתוך דבקות בה'.
אולם, כמו כל דבר חדש שלומדים בחיים, כדי לדעת להופיע את הכוחות החדשים באופן הטוב והראוי, עלינו לתרגל זאת קודם.
משל למה הדבר דומה לחיילים היוצאים להילחם. לפני המלחמה, עליהם לתרגל רבות את אופן השימוש הנכון בנשק ועוד ועוד. גם בתרגילים – קודם עושים תרגיל 'יבש', כלומר תרגיל שבו רצים וקופצים עם הנשק בלי לירות בו בפועל, כי עדיין חוששים שירי יסכן את חיי שאר הלוחמים. רק לאחר שברור שהחייל עשה תרגיל 'יבש' טוב ואין סכנה, עושים תרגיל 'רטוב', שבו יורים בפועל.
הנמשל לכך הוא, שיום כיפור הוא התרגיל ה'יבש', וסוכות הוא התרגיל ה'רטוב', וימי החול הם המלחמה בפועל. ונבאר.
מסכת יומא חותמת - "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה', מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
כלומר, רבי עקיבא משווה את טהרת יום כיפור לטבילה במקווה, והוא מביא לכך כמקור חלק מהפסוק "מקווה ישראל ה' – מושיעו בעת צרה". עיון בפסוק שממנו למד רבי עקיבא, מעלה תמיהה גדולה – הרי כוונת המילה 'מקווה' בפסוק היא מלשון תקווה, שהתקווה של עם ישראל היא שה' יושיע אותנו בעת צרתנו, ואין הכוונה למקווה מים מטהרים? ומדוע רבי עקיבא שינה מפשט לשון הכתוב?
דומה שרבי עקיבא מלמד אותנו כאן שני עניינים –
א. טהרת יום כיפור עניינה לתת תקווה להמשך השנה, וכפי שכתבנו כאן שמהותו של יום כיפור הוא לא רק כפרה על העבר, אלא נתינת תקווה להמשך השנה.
ב. טהרת יום כיפור דומה לטבילה במקווה מים. אמירה זו שיום כיפור דומה לטבילה במים, ובחינת ההבדל בין יום כיפור לסוכות תבאר לנו את מהותם של ימים אלו.
לגבי סוכות, ידועים דברי הגר"א על הפסוק "בשלם סוכו ומעונתו בציון", שיש דמיון בין מצוות הסוכה (סוכו) למצוות ארץ ישראל (ציון), שאלו שתי המצוות היחידות שאדם נכנס אליהם עם הנעליים.
לעומת זאת, במקווה האדם פושט את נעליו, ונכנס למצווה ללא הנעליים.
כלומר, ביום כיפור אנו משילים מאיתנו את הנעליים והבגדים, כלומר משילים את החיים החומריים והחיצוניים, ופוגשים את ה' רק בחלקים הרוחניים שלנו.
לעומת זאת, בסוכות אנו כבר מתעלים ופוגשים את ה' גם עם הנעליים, כלומר פוגשים אותו גם בחיים החומריים, כי בסוכות היהודי "אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה", כלומר כל החיים הרגילים וחומריים הופכים למצווה.
נמצאנו למדים, שביום כיפור אנו מתרגלים 'על יבש', חיים עם ה' רק בחלק הרוחני. בסוכות אנו כבר מתרגלים 'על רטוב', חיים עם ה' את כל מרחבי החיים. ואחר כך הולכים לשנה הרגילה, וחיים עם ה' בעצם החיים.
שנזכה לחוש את ה' תמיד...
חג שמח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
