ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
השבוע הגיע לסיומו מחלוקת ישנה בישיבת פונוביץ’, והדבר דווח בכל אתרי החדשות ובאתרים החברתיים, רבים מהם של שומרי תורה, כאשר בכותבים כינו הם את הצדדים בכינויים שנדבק להםו מזה זמן רב- "שונאים" ו"מחבלים".
ויש לעיין בזה אם הדבר מותר.
בגמרא (ב״מ נח, ב) נאמר שישנם חטאים שעונשן לעולם הבא חמור ביותר, ובכללם המלבין פני חבירו והמכנה שם רע לחבירו. הגמרא שאלה מה ההבדל בניהם- מכנה היינו מלבין? והשיבה שהכוונה במכנה הוא שאף שהוא כבר דש ביה בשמיה. וביאר זאת רש״י- שכבר הורגל בכך שמכנין אותו כן, ואין פניו מתלבנות.
ואם כן יש להקשות, שאם אין הדבר מפריע לו כלל, מדוע יענש על זה? ומשיב רש״י שמכל מקום זה התכוון להכלימו.
ויש ללמוד מכאן שכשמכנים את הצדדים בתור שמות גנאי חמורים של שונאים ומחבלים, גם אם נאמר שהם כבר התרגלו ואין הדבר מלבין את פניהם, לכל הפחות הוו אלו שמות גנאי האסורים.
אלא שיש לדון באופן שאין מתכוונים לגנותם, אלא לתארם בכינוי שהם התפרסמו בו מכבר, אם יש לאסור. ובאמת הכסף משנה (הלכות תשובה פ״ג הלכה יד) דייק מדברי רש״י שכל שזה דש ביה ואין הכינוי מפריע לו, וזה אינו מתכוין להכלימו מותר.
ונראה שאכן גם זה אסור, ביאר הבן איש חי (שו״ת תורה לשמה שאלה תכא), שכל מה שהותר הוא רק בכנוי שאין בו גנאי, וכגון לקרוא לאדם בעל אף גדול- ’בעל החוטם’, שאם לפי העת ודעתן של אנשים אין הכינוי נחשב לדבר שלילי ואין דרכן של אנשים להקפיד על זה- מותר. אבל כינוי שבמהותו הוא שלילי וכגון לומר על אנשים שהם ’מחבלים’ ודאי אסור.
וכנ״ל הובא על החזון איש (ארחות רבינו עמוד שצו) שפעם דיברו עמו על אדם, ואמרו שהוא ’יקעא’, ומחה בהם החזו״א שזהו בכלל מכנה שם לחבירו, מכיון שיש בזה צליל של זלזול, אלא במקום זאת יאמרו עליו שהוא דייקן וישר.
ולמדנו מכל הנ״ל שמה שהתיר הכסף משנה לכנות את חבירו, הוא רק כשמתקיימים ג’ תנאים:
א.
שהמדובר אינו נפגע מהכינוי כלל.
ב. שהמדבר אינו מתכוין לבזותו.
ג. שהדיבור אינו של גנאי כלל.
ב. שהמדבר אינו מתכוין לבזותו.
ג. שהדיבור אינו של גנאי כלל.
ומלבד האיסור ההלכתי יש בהמנעות מכנוי גם שכר עצום כמובא בגמרא (מגילה כז, ב ובתוספות שם) ששאלו את רבי זכאי, מדוע הוא האריך ימים כל כך, והשיב להם שכיון שהוא מעולם לא כינה את חבריו בשום כינוי, ואפילו שאינו שם של גנאי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
