ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
הגמרא בירושלמי (ערלה א, ב) דנה בדבר המעמד ההלכתי של צמחים שגדלו בתוך בית. וכך אומרת הגמרא:
רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ובשביעית צריכ' דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור:
[הערה ראשונה שיש להעיר טרם נכנס לסוגיא היא שהבתים המדוברים בזמנם היו ללא מרצפות כבימינו, וממילא יתכנו גידולים של ממש בתוך הבית.]
ביחס לערלה ומעשרות הגמרא מכריעה אך ביחס לדיני שביעית נשאר ספק. ויש לשאול כמה שאלות על הגמרא:
א. מה המקרה עליו אנו מדברים? האם דווקא אילן? האם דווקא נטעו בכוונה? מהו בית?
ב. מה נפסק למעשה בספק זה? האם הוא ספק דאורייתא או דרבנן?
ג. מה הטעם לספק? מה בכלל הספק?
דברי הפני משה
הפני משה (ד"ה ובשביעית) הסביר שהספק נובע מכך שפסוק אחד מגדיר שביתה מהארץ, ומאידך, בלאווין התורה אוסרת זריעה בשדה. ואם כן, הוא ספיקא דאורייתא ולחומרא וממילא אסור יהיה לזרוע בבית וכן הגידולים שם יהיו קדושים בקד"ש.
אך מאידך, במראה הפנים (הוא ר' משה מרגלית מחבר הפני משה) כ' שהרמב"ם השמיט את דין האילן בתוך בית בשביעית. וצ"ע מדוע? הרי ביחס לערלה (מעשר שני י, ט) ומעשרות (מעשר א, י) הביא את דין הירושלמי. והסביר מה"פ אליבא דרמב"ם, שהסוגיא כאן אינה עוסקת בזריעה לכת', דאין הוו"א דלישתרי, אלא בדין ירקות שעלו מאליהן בתוך הבית. ובמקרה זה יש להכריע שהוא לקולא, שכן ספיחים מותרים מדאורייתא ואסרום חכמים במקום בו יש חשש שיבוא לזרוע לכת', אך במקומות שאין חשש כזה כשדה בור ושדה ניר, לא אסרו. והרי בית אין בו חשש שיבוא לזרוע ולכן אף את ספיחיו לא אסרו חכמים.
שבת הארץ
אך דעת הרב זצ"ל אינה כן (קונ"א ג). לדבריו, לא שייך להעמיד את שאלת הגמ' הדנה בפסוקים במקרה של ספיחים שאיסורם הוא ודאי מדרבנן. אלא ודאי הספק הוא על זריעה של ממש בתוך הבית, וכן על שאר המלאכות וקדושת הפירות.
הבנת הספק תלויה בשאלה היסודית של היחס בין הלא תעשה בשביעית למצוות העשה של 'ושבתה'. אם העשה עומד בפני עצמו או שמא הוא מחובר דווקא ללאוין. אם עומד בפני עצמו אזי מבטל עשה בעבודה בתוך הבית שכן העשה מדבר על 'ארץ' והבית כלול בזה. אך אם העשה שייך דווקא במקום הלאוין אזי הבית אינו אסור משום שהוא אינו גלוי כמו שדה וכרם, מקומות בהם נאמר הלאו. אפשרות נוספת היא שביטול עשה ודאי יש בעבודה בבית, אך הספק הוא האם עוברים גם על לאו או לא.
ומשום כך כ' בשבת הארץ (א, ג) שכיון שיש ספק, ושביעית בזה"ז דרבנן הרי שיש להקל אך דווקא במקום הפסד. ודלא כמו שכתב מה"פ שהוא לקולא, ובפשטות באופן גורף. וכן הורה בתשובה (משפט כהן עג), שבמקום שיש הכרח בנטיעה, בשדות היתר מכירה, יפרסו כעין חופה ותחתיה ינטעו או ירכיבו, משם ספק הירושלמי.
בית לפני אילן
ענין זה של בית הקודם לאילן, מעלה הרב בקונ"א שיתכן ורק אם האילן לא היה בעולם כלל, אלא רק לאחר הבית, אז שייך ספק. אך אם כבר היה בעולם, וכבר נקרא בשם 'שדה או כרם', אזי אין בכח בית שיבוא אח"כ להפקיע שמו ממנו. ולכן כ' במשפט כהן כנ"ל.
ועוד הסביר על מה שכתוב במשנה (שביעית ב, ד):
מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ראש השנה.
מכאן שעשיית בתים בשביעית עצמה אסורה, ולכאורה אפשר היה לפשוט את ספק הירושלמי ממשנה זו. אלא מה שבכל זאת לא פשטו הוא משום שע"כ יש הבדל ביניהם. וכ' הרב שנראה שמדובר שבתים אלו אין בהם ד' אמות, ובגודל שכזה אין שם בית שלם עליו, ולכן לא מופקע מהם שם 'שדה', ואסורים בשמיטה.
הסבר נוסף מציע החזו"א (כ, ו) והוא שהמשנה מדברת בבית שמועיל לצמיחה ולכן אסור בשביעית. אך הירושלמי דן בבית שמזיק לצמחים.
והזורע בבית גרע טפי שאין זו עיקר זריעה ומבעיא לן בירו' פ"ק דערלה אי נוהג בו שביעית. והא דתנן פ"ב מ"ד ועושין להם בתים אינו ענין לנוטע בבית דהתם הגג מצד האילן או שיש בגג חלונות באלכסון שמגין בפני החמה ואינו מגין בפני הגשמים ובפני הטל והאויר והתם הבית להיטיב הגידול אבל נוטע בבית הצמחים הם במצב בלתי טוב ורצוי שנשלל מהם תועלת הגשמים והטללים והאויר וקוי השמש והבית להם לרועץ.
דרבנן מיסוד דאורייתא
פאת השולחן (כ, נב) כ' להקל בדין הבית משום ספיקא דרבנן לקולא. אך דעת החזו"א (כב, א) שאע"פ שהספק כיום הוא דרבנן, כיון שיסוד הדין הוא בדאורייתא יש להחמיר בספיקו כדאורייתא.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
