ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
הגמרא בירושלמי (ערלה א, ב) דנה בדבר המעמד ההלכתי של צמחים שגדלו בתוך בית. וכך אומרת הגמרא:
רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ובשביעית צריכ' דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור:
[הערה ראשונה שיש להעיר טרם נכנס לסוגיא היא שהבתים המדוברים בזמנם היו ללא מרצפות כבימינו, וממילא יתכנו גידולים של ממש בתוך הבית.]
ביחס לערלה ומעשרות הגמרא מכריעה אך ביחס לדיני שביעית נשאר ספק. ויש לשאול כמה שאלות על הגמרא:
א. מה המקרה עליו אנו מדברים? האם דווקא אילן? האם דווקא נטעו בכוונה? מהו בית?
ב. מה נפסק למעשה בספק זה? האם הוא ספק דאורייתא או דרבנן?
ג. מה הטעם לספק? מה בכלל הספק?
דברי הפני משה
הפני משה (ד"ה ובשביעית) הסביר שהספק נובע מכך שפסוק אחד מגדיר שביתה מהארץ, ומאידך, בלאווין התורה אוסרת זריעה בשדה. ואם כן, הוא ספיקא דאורייתא ולחומרא וממילא אסור יהיה לזרוע בבית וכן הגידולים שם יהיו קדושים בקד"ש.
אך מאידך, במראה הפנים (הוא ר' משה מרגלית מחבר הפני משה) כ' שהרמב"ם השמיט את דין האילן בתוך בית בשביעית. וצ"ע מדוע? הרי ביחס לערלה (מעשר שני י, ט) ומעשרות (מעשר א, י) הביא את דין הירושלמי. והסביר מה"פ אליבא דרמב"ם, שהסוגיא כאן אינה עוסקת בזריעה לכת', דאין הוו"א דלישתרי, אלא בדין ירקות שעלו מאליהן בתוך הבית. ובמקרה זה יש להכריע שהוא לקולא, שכן ספיחים מותרים מדאורייתא ואסרום חכמים במקום בו יש חשש שיבוא לזרוע לכת', אך במקומות שאין חשש כזה כשדה בור ושדה ניר, לא אסרו. והרי בית אין בו חשש שיבוא לזרוע ולכן אף את ספיחיו לא אסרו חכמים.
שבת הארץ
אך דעת הרב זצ"ל אינה כן (קונ"א ג). לדבריו, לא שייך להעמיד את שאלת הגמ' הדנה בפסוקים במקרה של ספיחים שאיסורם הוא ודאי מדרבנן. אלא ודאי הספק הוא על זריעה של ממש בתוך הבית, וכן על שאר המלאכות וקדושת הפירות.
הבנת הספק תלויה בשאלה היסודית של היחס בין הלא תעשה בשביעית למצוות העשה של 'ושבתה'. אם העשה עומד בפני עצמו או שמא הוא מחובר דווקא ללאוין. אם עומד בפני עצמו אזי מבטל עשה בעבודה בתוך הבית שכן העשה מדבר על 'ארץ' והבית כלול בזה. אך אם העשה שייך דווקא במקום הלאוין אזי הבית אינו אסור משום שהוא אינו גלוי כמו שדה וכרם, מקומות בהם נאמר הלאו. אפשרות נוספת היא שביטול עשה ודאי יש בעבודה בבית, אך הספק הוא האם עוברים גם על לאו או לא.
ומשום כך כ' בשבת הארץ (א, ג) שכיון שיש ספק, ושביעית בזה"ז דרבנן הרי שיש להקל אך דווקא במקום הפסד. ודלא כמו שכתב מה"פ שהוא לקולא, ובפשטות באופן גורף. וכן הורה בתשובה (משפט כהן עג), שבמקום שיש הכרח בנטיעה, בשדות היתר מכירה, יפרסו כעין חופה ותחתיה ינטעו או ירכיבו, משם ספק הירושלמי.
בית לפני אילן
ענין זה של בית הקודם לאילן, מעלה הרב בקונ"א שיתכן ורק אם האילן לא היה בעולם כלל, אלא רק לאחר הבית, אז שייך ספק. אך אם כבר היה בעולם, וכבר נקרא בשם 'שדה או כרם', אזי אין בכח בית שיבוא אח"כ להפקיע שמו ממנו. ולכן כ' במשפט כהן כנ"ל.
ועוד הסביר על מה שכתוב במשנה (שביעית ב, ד):
מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ראש השנה.
מכאן שעשיית בתים בשביעית עצמה אסורה, ולכאורה אפשר היה לפשוט את ספק הירושלמי ממשנה זו. אלא מה שבכל זאת לא פשטו הוא משום שע"כ יש הבדל ביניהם. וכ' הרב שנראה שמדובר שבתים אלו אין בהם ד' אמות, ובגודל שכזה אין שם בית שלם עליו, ולכן לא מופקע מהם שם 'שדה', ואסורים בשמיטה.
הסבר נוסף מציע החזו"א (כ, ו) והוא שהמשנה מדברת בבית שמועיל לצמיחה ולכן אסור בשביעית. אך הירושלמי דן בבית שמזיק לצמחים.
והזורע בבית גרע טפי שאין זו עיקר זריעה ומבעיא לן בירו' פ"ק דערלה אי נוהג בו שביעית. והא דתנן פ"ב מ"ד ועושין להם בתים אינו ענין לנוטע בבית דהתם הגג מצד האילן או שיש בגג חלונות באלכסון שמגין בפני החמה ואינו מגין בפני הגשמים ובפני הטל והאויר והתם הבית להיטיב הגידול אבל נוטע בבית הצמחים הם במצב בלתי טוב ורצוי שנשלל מהם תועלת הגשמים והטללים והאויר וקוי השמש והבית להם לרועץ.
דרבנן מיסוד דאורייתא
פאת השולחן (כ, נב) כ' להקל בדין הבית משום ספיקא דרבנן לקולא. אך דעת החזו"א (כב, א) שאע"פ שהספק כיום הוא דרבנן, כיון שיסוד הדין הוא בדאורייתא יש להחמיר בספיקו כדאורייתא.
להערות [email protected]
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
