ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- ארבעה בנים
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
לפני כמה שבועות עסקנו בנושא החינוך, תוך הדגשה שיש לחנך כל אדם לפי אופיו, ולא לפי איזה תו תקן כללי, שאמור להתאים לכל ההורים. לא יתכן שאדם בעל אופי מתון יחנך באותה דרך כמו חברו בעל האופי הסוער. הפעם נוסיף, כי החינוך צריך להיות גם מותאם לילד: יש ילדים חכמים יותר ויש חכמים פחות, יש סוערים ויש מתונים, וההורים צריכים להשתדל להתייחס לכל ילד בדרך המתאימה לו. וזו אחת הסיבות לכך שאי אפשר להטיל את החינוך על המורים בלבד - הם אינם יכולים לתת לכל ילד את היחס האישי לו הוא זקוק. ודבר זה, שצריך להתייחס לכל ילד לפי כישרונותיו ותכונותיו, למדנו בתורה ובהגדה של פסח.
כנגד ארבעה בנים דברה תורה
דבר מופלא אנו מוצאים בתורה, שבארבעה מקומות מתייחסת התורה למה שצריכים ההורים לומר לבניהם אודות מסורת יציאת מצרים, ובכל פעם הלשון אחרת והדגשים משתנים. לכאורה, כיוון שמדובר בסיפור יציאת מצרים ובמשמעויות שצריך ללמוד ממנו, היה צריך לומר לכל הבנים את אותם הדברים בדיוק. ומדוע שינתה התורה בלשונה ארבע פעמים? אין זאת אלא שהתורה מלמדת אותנו להתייחס לארבעה סוגים של בנים, ולספר לכל אחד את עניין יציאת מצרים לפי כשרונו ותכונותיו. וזהו שאנו אומרים בהגדה: "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול".
שאלת הבן החכם
על הבן החכם נאמר (דברים ו', כ'): "כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם". כמה יפה שאלתו! הוא רוצה להבין הכול. הוא כולל עצמו באמונה ואומר ה' אלוקינו, ומצד שני הוא מדבר בענווה ואומר "אשר צווה אתכם".
התשובה לבן החכם
התשובה לבן החכם היא מפורטת, מתחילה ביציאת מצרים וממשיכה אל החזון השלם של עם ישראל, לעבוד את ה' בארץ ישראל ולזכות בטובה האלוקית. שנאמר (דברים ו, כא-כה): "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים, לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוקינו כאשר ציוונו".
הרי לנו שמגמת ליל הסדר היא שמתוך הסיפור ביציאת מצרים ניטע בלבבות הבנים והבנות חשק להשתייך לעם ישראל ולבנות את הארץ המובטחת, לדבוק בה' ולקיים את כל המצוות.
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
למעשה, בהגדה מבואר שמשיבים לבן החכם "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", כלומר מלמדים אותו את כל הלכות ליל הסדר עד ההלכה האחרונה, שאין אוכלים מאכלים אחרים אחר האפיקומן. בנוסף לכך, בהלכה זו רומזים לחכם על חביבות המצווה, שכל כך חביבה עלינו אכילת המצווה, עד שאיננו אוכלים אחריה דבר, כדי שטעם המצה יישאר בפינו.
שאלת הבן הרשע
והנה במקום אחר בתורה נאמר (שמות י"ב, כ"ו): "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". בנים אלה אינם שותפים לאמונה. לכן הם גם אינם שואלים, הם אומרים. ומזה שהם קוראים לסדר הפסח "עבודה" משמע שהסדר כבד עליהם והם אינם אוהבים אותו. זה מתחיל מכך שהם חסרי אמונה, ולכן הם גם לא מזכירים שם שמים. הם עומדים מנגד וטוענים - מדוע אתם צריכים לעשות את העבודה הזו?!
התשובה לבן הרשע בתורה
היה אפשר לחשוב שמכיוון שהבן הרשע אינו מתייחס בכבוד הראוי למצוות הפסח, אין להשיב לו. אבל התורה מדריכה להתייחס גם אליו. הלא גם הוא יהודי, ועצם זה שבא לטעון מוכיח שהוא מבקש שנתייחס אליו, ואולי הדברים יכנסו לאוזניו. "ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". כלומר עונים לו באופן ענייני: זאת לא "עבודה" אלא קרבן פסח, שנצטווינו עליו לאחר שה' נגף את בכורי מצרים ואותנו, היינו את הנאמנים לו, הציל. וזה אכן היסוד החשוב ביותר באמונה, מפני שעל ידו מתברר עניינו המיוחד של עם ישראל, שדרכו מתגלה ה' לעולם.
התשובה לבן הרשע בהגדה
ואומנם חכמים לא הסתפקו בזה והוסיפו שצריך להקהות את שיניו של הרשע, שכן ביציאת מצרים מתו הרשעים שלא האמינו בה' בשלושת ימי מכת החושך. ולכן תוך כדי הדיבור על קרבן פסח צריך להזכיר לרשע שמי שמוציא את עצמו מהכלל אינו זוכה לגאולה שהבטיח ה' לישראל.
שאלת התם
בבן התם אין רוע, הוא רק בעל שכל פשוט, שאינו מסוגל לנתח ולחדור לעומק הדברים. אולם כיוון שמגיע ליל הסדר, הוא מבחין שמתרחש כאן איזה עניין גדול, והוא מתעורר לשאול "מה זאת", כמו שנאמר (שמות יג, יד-טו): "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת". וכיוון שהוא תם ואינו מסוגל להבין את פרטי החוקים ומשמעותם ואת גודל החזון, לכן מדריכה התורה לספר לו על המאורעות המרשימים, שפעם היינו עבדים מסכנים במצרים, והמצרים שיעבדו אותנו בעבודה קשה מאוד. אבל ה' אלוקי אבותינו אוהב אותנו, ודרש מפרעה להוציאנו לחירות. וכאשר סירב פרעה לשמוע בקול ה', הכה ה' אותו ואת כל מצרים במכות קשות ונוראות, ואותנו, בניו החביבים, הוציא לחירות עולם. וזהו שנאמר: "ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה".
שאינו יודע לשאול
ויש עוד סוג של בן שעסוק בעניינים שלו ואינו מתעניין במה שהוריו עושים. גם אליו צריך לפנות, גם לו צריך לספר ביציאת מצרים ולהעביר את המורשת, אך כיוון שהוא אדיש יש לעוררו באמצעים חזותיים. לשם כך מניחים בליל הסדר על השולחן מצה ומרור, וכן שני תבשילים - זכר לקרבן פסח ולקרבן חגיגה. ואם עדיין לא התעורר לשאול מה קורה כאן, מנופפים במצות נגד עיניו ושואלים אותו: "למה יש לנו מצות הלילה?" ואז אפילו הוא ירים את עיניו וישאל, "נו באמת למה?" וזהו שנאמר (שמות יג, ז-ח): "מצות ייאכל... והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ודרשו חכמים: "בעבור זה - בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". על ידי המצות והמרור שמונחים לפנינו, מתעוררים כולם להתבונן בעניינם, ומתוך כך להתבונן במשמעות מצוות הסדר.
כל הבנים יחד
כל ארבעת הבנים צריכים להיות יחד, מפני שבכל אחת מהתשובות יש ייחוד מסוים שמחכים ומעשיר את כולם. למשל, טוב לחכם לשמוע את התשובה שמשיבים לרשע, שעל ידי כך הוא מבין את חומרת הדברים, שיכול אדם לבחור ברע ולאבד את חלקו. ואפילו מהסיפור הדרמטי שמספרים לתם החכם מוסיף חכמה, כי על ידי כך הוא נפתח לצדדים המרגשים שבסיפור. ומהדרך שמעוררים את הבן שאינו יודע לשאול גם החכם מתעורר להתבונן יותר במצוות המעשיות שנועדו להמחיש את הרעיונות הגדולים.
וגם טוב לרשע לשמוע מהצד את מה שמסבירים לחכם, שאולי החזון הגדול יחדור לליבו, ואולי הסיפור שמספרים לתם יעורר בלב הרשע נימים שעדיין לא התקלקלו.
וגם טוב לתם לשמוע שיש בתורה תשובות עמוקות לחכם, וגם שאין נבהלים מהחוצפה של הרשע אלא משיבים לו מנה אחת אפיים ומקהים את שיניו.
ואפילו זה "שאינו יודע לשאול", קולט משהו מהתשובות שמשיבים לשאר הבנים.
ואע"פ כן יש חכם ויש רשע
ואף שכולם צריכים להיות יחד, צריכים לדעת שיש חכם ויש רשע. אמנם אכפת לנו מאוד מהרשע. למרות שהוא מתכחש לסגולת ישראל, הוא אח שלנו, והשליחות האלוקית שהוטלה על כל אחד ואחד מישראל מוטלת עליו כמו עלינו. אבל כל זה לא הופך אותו לחכם וצדיק. כל זמן שהוא מועל בייעוד האלוקי שהוטל עליו - לפעול למען תיקון העולם במלכות שד-י - הוא רשע.
אבל כשאינם יחד
כל זמן שכל הבנים יחד, יש סיכוי שכולם יתעלו למדרגה העליונה, אבל כשהם נפרדים זה מזה, כל אחד מהם סובל. כמובן שהרשע סובל מכולם, מפני שהוא מתנתק מהקדושה ומאבד את עולמו. ואף התם ושאינו יודע לשאול עלולים להיגרר אחר הבן הרשע במידה זו או אחרת. ואפילו מעלת החכם נפגמת כשאינם יושבים ביחד, מפני שכל זמן שיש בן רשע בעולם, סימן הוא שהעולם עדיין חסר, וצריכים להתמודד עם השאלות שהוא מעורר. ורק מתוך ההתמודדות עמן ניתן לתקן את העולם.
להביא את כל הבנים לליל הסדר
בדורנו, לאחר כל ייסורי הגלות הנוראים, הרציחות והשמדות, המשברים הרוחניים והניסיונות העצומים, רבים מבני ישראל אינם מגיעים כלל לליל הסדר. חלקם אינם יודעים אפילו שהם יהודים. האבות מסרו נפשם על קידוש ה', והבנים, מרוב ייסורים, שכחו את צור מחצבתם.
יהי רצון שנזכה לפעול לקרבם לאבינו שבשמים, ומתוך ההתעוררות שלנו מלמטה יקרבנו ה' אליו ויגאלנו במהרה, כמו שנאמר (ישעיהו נד, ד-ח): "אל תיראי כי לא תבושי, ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צב-אות שמו וגואלך קדוש ישראל אלוקי כל הארץ ייקרא... ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך אמר גואלך ה' ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
