ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- חופה, חתונה ושבע ברכות
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
שאלה: האם מותר לחתן לעבוד בשבעת הימים שאחר חתונתו?
תשובה: מצווה על החתן שישמח עם כלתו שבעה ימים, ולא יעשה מלאכה ולא ישא וייתן בשוק אלא אוכל ושותה ושמח עם כלתו (שו"ע אה"ע ס"ד, א'). ודבר זה נתקן על ידי משה רבנו (ירושלמי מו"ק י, ז).
כפי הנראה מנהג זה היה קיים בין נכבדי האומות עוד לפני מתן תורה, וכפי שמצינו שאמר לבן הארמי ליעקב אבינו ע"ה: "מלא שבוע זאת", ומשה רבנו ראה שהוא מנהג נכון שישמח החתן עם הכלה שבעה ימים, ועל כן תיקן זאת לישראל (רמב"ן שם).
באיזו סעודה מברכים שבע ברכות?
בשבעת ימי המשתה עושים סעודות לשמחה. ואם משתתפים בסעודה עשרה אנשים, ואחד מהם לא השתתף עדיין בשמחת החתן והכלה, והרי הוא 'פנים חדשות', שבזכותו השמחה מתגברת, ומוסיפים עבורו דבר מאכל, מברכים לאחר ברכת המזון שבע ברכות על כוס יין. ויש אומרים שצריך שיהיו שני אנשים חדשים כדי לברך שבע ברכות (ר' אברהם בשם אביו הרמב"ם). ומנהג אשכנזים וחלק מהספרדים להסתפק באחד שהוא 'פנים חדשות', וחלק מהספרדים מחמירים להצריך שני 'פנים חדשות' (עיין אוצה"פ ס"ב, ל"ג, ב').
בשבת וביום טוב מברכים שבע ברכות גם ללא 'פנים חדשות', מפני ששמחת היום מהווה תחליף לפנים החדשות.
כמה צריכים לאכול בסעודת שבע ברכות?
שאלה: האם אפשר לברך שבע ברכות כאשר לא כל העשרה אכלו לחם?
תשובה: לכל הדעות צריך שיהיו שם עשרה. השאלה כמה מתוכם צריכים לאכול ומה? ויש בזה ארבע דעות באחרונים, ונוהגים כדעה המחמירה. ונמנה את הדעות מהמקילה עד המחמירה. א) לדעה המקלה ביותר מספיק ששלושה מתוך העשרה יאכלו לחם (האלף לך שלמה או"ח צג). ב) צריך שלפחות שלושה יאכלו פת ושלושה משאר מאכלים אפילו בלא פת (מנחת פיתים סב, ה). ג) צריך ששה שיאכלו פת (זכור לאברהם). ד) צריך שבעה שיאכלו פת, ועוד שלושה שיאכלו לכל הפחות פירות. וכך המנהג (עיין בספר הנישואין כהלכתם יד, מא).
האם מי שלא אכל לחם יכול לברך?
שאלה: האם אפשר לכבד מי שלא אכל פת או פירות לברך אחת משבע הברכות?
תשובה: נחלקו בזה האחרונים. יש אומרים שאפשר לכבד בברכה גם את מי שלא אכל בעצמו. ויש אומרים שרק מי שאכל פת יכול לברך אחת משבע ברכות, וכך ראוי לנהוג. ואין למחות ביד המקלים, שיש להם על מי לסמוך (עיין בנישואין כהלכתם יד, צה).
אימתי עורכים שבת חתן, לפני החתונה או אחריה?
נהגו לעשות לחתן שמחה וכבוד בשבת. למנהג אשכנז נוהגים לעשות כן הן בשבת שלפני החתונה, והן בשבת שלאחר החתונה. וכך נהגו גם בספרד, וכפי שכתב הרשב"א (משמרת הבית): "מנהגן של ישראל בכל מקום ומקום תורה הוא, וכל מה שעושים במנהגיהם יסודותם בקודש. ובכל מקומותינו הנהיגו להכין סעודה ושמחה בשבת לפני שבת של נישואין". והטעם לכך, שכל הברכה של כל השבוע גנוזה ונובעת משבת, ולכן כבר בשבת ניכרת שמחת החתונה.
והטעם לשמחה שעושים בשבת שאחר החתונה, מפני שהיא בתוך שבעת ימי המשתה, ועל ידי קדושת השבת ניכרת עלייתו של החתן יותר, ומתוך כך הוא יכול לזכות לתורה במדרגה גבוהה יותר, ועל כן מעלים אותו לתורה.
וכיום עדות המזרח לא נהגו לעשות שמחה בשבת שלפני החתונה, אבל רבים נוהגים להעלות את החתן לתורה.
עליית החתן לתורה והולכתו לבית הכנסת
עליית החתן לתורה בשבת חתן דוחה את שאר החיובים, כמו 'יורצייט', ורק מי שיש לו בר מצווה באותו היום שווה במדרגתו לחתן. יש שנהגו להעלות את החתן למפטיר, ויש שנהגו לשלישי או אחרון. ולכתחילה מעלים לתורה גם את קרובי החתן, את אביו ואת אבי הכלה.
נהגו להוליך את החתן לבית הכנסת לתפילת שחרית בשירים, וגם היום רבים נוהגים כן. וטוב לנהוג כך, ובמיוחד כאשר החתן ישן בדירה לחוד, שאם לא יבואו ללוותו יש חשש שמחמת העייפות לא יתעורר בזמן לתפילה, ואח"כ יצטרכו להבהילו בחיפזון לבית הכנסת כדי שיספיק לעלות לתורה. ומכל מקום גם כשאין נוהגים להביאו בשירה, טוב שאחד מידידיו ידאג להעירו בזמן לתפילה.
ובמקומות רבים נהגו להושיב את החתן במקום מכובד, סמוך לארון הקודש (מחזור ויטרי).
וגם בשעת עליית החתן לתורה מזמרים לכבוד החתן. ונהגו לזרוק אז ממתקים לסימן טוב, ויש מקור לכך בגמרא, אלא שצריך להקפיד שלא לזרוק דברי מאכל שיימאסו על ידי כך (ברכות נ, ב). ובמקומות רבים נוהגים שהנשים זורקות את הממתקים.
האם ראוי לבן מאומץ לברר מי הוריו הביולוגיים?
לפני כשנה התייחסתי לשאלה האם נכון שבן מאומץ יברר מי הם הוריו הביולוגיים, וכתבתי שככלל ראוי שבן מאומץ יכיר את הוריו הביולוגיים ושאר בני משפחתו, הן מפני החשש שמא מתוך שלא יכירם יבוא להתחתן עם אחותו או דודתו, והן מצד כיבוד הורים.
וציינתי שאמנם בזה שההורים הביולוגיים הסכימו לוותר עליו ומסרוהו לאימוץ, ממילא ויתרו גם על כיבוד הורים, וההלכה היא שהורים שוויתרו על כבודם - כבודם מחול (שו"ע יו"ד רמ, יט), ולכן אין על בנם חובה לחפשם ולכבדם. ואף על פי כן אם יכירם ויכבדם - יקיים מצווה.
וכאשר יש חשש שהגילוי והחשיפה עלולים ליצור משבר בנפשו - עדיף שלא יחפשם. ומי שמסופק בזה, מוטב שיתייעץ עם אדם חכם, מנוסה וירא שמיים שמכיר אותו היטב.
עוד חשוב להוסיף, שאם ההורים המאמצים עלולים להצטער מזה, וקל וחומר כאשר הם מביעים חששות ודאגות כלפי הבירור הזה, עדיף לבן שלא לברר מי הוריו הביולוגיים. ראשית, יתכן מאוד שהוריו המאמצים יודעים שהדבר יגרום לו משבר. שנית, חובה על הבן המאומץ להכיר להוריו המאמצים תודה, ולנהוג כלפיהם במורא וכבוד, כמו שבן רגיל צריך לנהוג כלפי הוריו. וכיוון שאין על הבן המאומץ חובה לכבד את הוריו הביולוגיים, מצד המצווה עדיף שלא יצער את ההורים המאמצים מאשר שיחפש את הוריו הביולוגיים.
ואם הוא מעוניין מאוד למצוא את הוריו הביולוגיים, והדבר טורד את מנוחתו, ראוי שיתייעץ על כך עם תלמיד חכם שמכיר אותו היטב או שמצוי בתחומים הללו.
האם מי שנוסע מביתו לכל הפסח חייב בבדיקת חמץ?
הנוסעים מביתם לכל ימי הפסח חייבים לקיים בדיקת חמץ, שהרי אם יישאר כזית חמץ ברשותם יעברו עליו בשני איסורי תורה: 'בל יראה' ו'בל יימצא'.
ואומנם כל ישראל מבטלים את החמץ בערב פסח באמירת נוסח "כל חמירא", שעניינו לומר שהחמץ נחשב עבורנו כעפר הארץ והפקר, וממילא גם אם יישאר בבית כזית חמץ, לא יעברו עליו בבל יראה ובל ימצא, שהרי הוא נחשב כעפר שאין עוברים עליו באיסור. אלא שחכמים תקנו שלא להסתפק בביטול החמץ, אלא הצריכו בנוסף לביטול גם לבדוק את החמץ ולבערו. כי חששו חכמים שמא יהיו אנשים שיאמרו את הביטול מן השפה ולחוץ, ובליבם יחשבו לאכול את החמץ אחר הפסח, ונמצא שעברו על איסור בל יראה ובל ימצא. לפיכך גם מי שאינו מתכוון לשהות בביתו בימי הפסח חייב לבדוק את החמץ ולבערו מביתו.
האם מכירת הבית לגוי תועיל לפטור מבדיקת חמץ?
נחלקו בזה הפוסקים. יש מקילים, שהואיל ובפועל הבית אינו ברשותו בערב פסח, שכן הוא נמכר או הושכר לגוי, אינו חייב לבודקו (חק יעקב והגר"א בדעת הטור והרמ"א). ורבים מחמירים, שהואיל והתגורר בבית הזה בתוך שלושים הימים שלפני הפסח, כבר חלה עליו חובת בדיקת חמץ, ורק אם יעבור לבית אחר שבו הוא יתחייב בבדיקת חמץ, יהיה פטור מלבדוק את הבית שמכר או השכיר לגוי (אבי העזרי, שו"ע תלו, ג, ומ"א והגר"ז בדעת הטור והרמ"א). בנוסף לכך, אין ראוי לאדם להשתמט מלקיים את מצוות בדיקת חמץ.
למעשה, כדי לצאת ידי כולם יש להשאיר חדר אחד ברשותו כל הפסח ובו יקיימו את מצוות בדיקת חמץ, ואילו את שאר חדרי הבית אפשר למכור או להשכיר עם החמץ שבתוכם, ואזי את אותם החדרים לא יצטרכו לבדוק (עיין פניני הלכה פסח ד, יא).
מה עושים עם התנור וכלי האוכל?
יש לנקותם לפני פסח מכל ממשות חמץ, שאם לא כן אחר הפסח יהיה צורך לנקותם כדי שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. ולמכור את הכלים לגוי לא כדאי, משום שאחרי הפסח יצטרכו להטבילם במקווה כדין כלים שנקנו מגוי.
האם מותר למכור את חדרי הבית לגוי?
בארץ ישראל אסור למכור בית לנוכרי (שו"ע יו"ד קנ"א, ח'), ועל כן צריך לציין בשטר מכירת החמץ שמדובר בהשכרה, ובנוסף לכך, יש למכור את החמץ שנמצא בכל החדרים המושכרים, ובזה ייפטרו מלבדוק את אותם החדרים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
