ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- הלכות תלמוד תורה
שאלה מאדם המקורב לציבור הליטאי: לפני שבועיים כבוד הרב השיב לטענות האברך הליטאי, וציין את מעלותיו של הציבור הדתי בדרך ארץ שקדמה לתורה, במצוות יישוב הארץ ובענייני מוסר ויושר שבין אדם לחברו. אולם עדיין לא ענית על טענה גדולה, שבני הציבור הדתי לומדים ב"ישיבות תיכוניות", ואילו גדולי הדור מדריכים ללמוד בישיבות קטנות, בהן אין לומדים כלל לימודי חול.
תשובה
אינני יודע מי הם גדולי הדור שמתנגדים ללימודי חול. מכל מקום, עליהם לבטל תחילה את דברי הגמרא בשבת (עה, א) שאמרה: "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה, יב): ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ואת דברי הגמרא בסוכה (כח, א) על רבן יוחנן בן זכאי שלא ביטל תורה מימיו, ועסק בכל החכמות שבעולם - הרי שהעסק בחכמות אינו ביטול תורה. וכן עליהם לחלוק על גדולי הדורות כמו הרמב"ם, המהר"ל מפראג (נתיב התורה יד) והגר"א. הכלל העולה מדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים הוא שיש ערך עצמי לחכמות החיצוניות, שהן חכמות שהקב"ה ברא. והתורה באה להאיר את העולם כולו ולהדריכו, וכדי להדריך את העולם צריך ללומדו ולהכירו לעומק. לכן צריך ללמוד חכמות חיצוניות.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
257 - הרב שג"ר זצ"ל
258 - קודש וחול - חכמת השילוב
259 - צמיחה בחופש הגדול
טען עוד
אמנם אם הכוונה היא לטעון כלפי רבים שאינם משקיעים מספיק בלימוד התורה, הטענה נכונה. אך אין זה מפני שלומדים לימודי חול, אלא מפני שהוריהם אינם מבינים כראוי את ערך לימוד התורה, ולכן אינם מעודדים את השקידה בתורה, ולעומת זאת מחשיבים מאוד את ציוני הבגרות. ויש הורים שאף אינם מקפידים לשמור את כל המצוות, ומהם שאינם שומרים שבת, ואע"פ כן שולחים את ילדיהם לישיבה תיכונית בגלל הצלחותיה החינוכיות. וכשבוחנים את הישיבות התיכוניות השונות על הרקע הזה, מוצאים כי הן מצליחות להגיע להישגים מצוינים.
ובאותן ישיבות תיכוניות שהורי התלמידים מציבים את ערך לימוד התורה במקומו המרכזי כראוי, לומדים תורה בשלמות יותר מאשר בישיבות ליטאיות. כמובן שבכל מסגרת יש התמודדויות שונות, אולם בסך הכול בישיבות אלה לומדים תורה בשקידה ומגיעים להישגים יפים. לא מעט תלמידים מספיקים ללמוד קרוב לאלף דפי גמרא, וזה בנוסף ללימוד תנ"ך, הלכה ואמונה, שבישיבות ליטאיות רבות מתרשלים בלימודם.
סיבת התנגדותם של רבנים ללימודי חול
כמדומה שסיבת התנגדותם של רבנים חשובים בדורות האחרונים לשילוב לימודי חול אינו מפני שהם שוללים את ערכם, אלא מפני החשש שלימודים אלו יגרמו לעזיבת התורה. ואכן, כאשר יש חשש סביר שלימודי חול יגרמו לעזיבת התורה והמצוות - עדיף שלא ללומדם, כי צריך אדם לתת את כל הון ביתו ולוותר על כל החכמות שבעולם, ובלבד שיישאר דבוק בתורה ובמצוות.
אלא שלדעת גדולי רבותינו, ראשונים ואחרונים, שאנו הולכים לאורם, הפתרון אינו במניעת לימודי חול, אלא בלימודם מתוך גישה נכונה של תורה ויראת שמים. ודווקא באופן זה אפשר למנוע יותר את עזיבת הדת. וזו הדרך לתיקון עולם, שהתורה תאיר ותדריך את החכמות החיצוניות ואת עולם החול, ועל ידי כך ילכו הגויים באור ה'. וכמו שאמר רבי יוחנן (שבת עה, א): "מניין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות (חכמת אסטרונומיה) - שנאמר (דברים ד, ו): 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים' - איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות". ולמדו מזה הרמב"ם ועוד ראשונים ואחרונים, שהכוונה לכל החכמות החיצוניות.
טענה נוספת נגד לימודי חול לצעירים
שאלה נוספת: גם אם אכן יש ערך בלימודי חול, זה דווקא לאחר שימלא אדם כרסו בש"ס ופוסקים. ואם בשביל פרנסה, הלא אמר רבי נהוראי (קידושין פב, א): "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה". ולבד מזאת, וכי צריך ללמוד אומנות בגיל צעיר, לפני שנוצר הצורך בפרנסה?
תשובה
ההלכה הבסיסית במשנה (קידושין פב, א) היא שחייב אדם ללמד את בנו אומנות. ועל זה אמר תנא קמא שלא ילמד את בנו אומנות שעיסוקה עם הנשים, ורבי מאיר אמר "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה", כגון תפירה. ובגמרא (קידושין כט, א): "רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות". ואדם מלמד את בנו כאשר הוא צעיר.
וכן כתב הרמב"ם (הל' ת"ת ג, י): "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת... וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".
ומה שאמר רבי נהוראי "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", הוא מפני שראה שבנו מסוגל להיות תלמיד חכם גדול, והציבור צריך לו (כפירוש פני יהושע שם).
דברי הבן איש חי על לימודי חול
ואם כבר הזכירו את דעת גדולי הדור, הרי לנו דעתו של אחד מגדולי הדורות האחרונים, הגאון המקובל הרב יוסף חיים זצ"ל, בעל ה'בן-איש-חי'.
לכבוד הקמת בית מדרש תלמוד תורה בבגדאד, שהוקם בסיוע חברת כי"ח מפאריז ושילב בלימודיו לימודי תורה עם לימודי חול, נשא הרב דרשה בשבח המקום, שאח"כ הדפיסה בספרו 'אמרי בינה' (עמודים רלג-רמב). ואזכיר תמצית דבריו.
תחילה דיבר על חשיבות קביעת סדרים מתוקנים בכל תחום בחיים, כמו מסחר ואכילה, שאם ינהג בסדר מתון ותכנון נכון - יצליח, ואם לא - ייכשל. "וכן העניין בלימוד... הן לימוד תורתנו הקדושה, הן לימוד דרך ארץ, שהוא לשונות וכתיבה וכיוצא, אם הלימוד בסדרים נכונים ויפים, אז הלימוד ההוא יתקיים בלב הלומד ולא תשלוט בו השכחה ולא יהיה נעקר מלבו של אדם...".
ומבאר שהפסוק "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" רומז לשני הלימודים הנדרשים, "מקום המיוסד ומתוקן לעסק הגשמי, שהוא לימוד לשונות וכתיבה ושאר דברים של דרך ארץ, זה המקום נקרא 'אוהל' שהוא ארעי, יען כי זה הלימוד הוא לצורך העולם הזה שהוא מושב ארעי. אבל מקום המיוסד ומתוקן ללימוד הנפשי, שהוא לימוד תורתנו הקדושה, נקרא משכן, שהוא שם הנקרא על דבר קבוע שהוא לצורך עולם הבא" (שם עמוד רלה).
גיל צעיר הוא הזמן הראוי ללימודי קודש וחול כאחד
(מעמוד רלו): "וידוע כי זמן הטוב והיפה של הלימוד אצל האדם הוא רק בעודו נער קטן בשנים, שאין מוטל עליו משא פרנסת גופו, וגם אין תלוי בצווארו משא פרנסת אישה ובנים, וכפי הטבע תהיה דעתו צלולה... ועל כן יאות הוא לעסוק עם הנערים בעודם קטנים בשנים בשני הלימודים האלה, אחד של תורתנו הקדושה, ואחד של דרך ארץ... ויעסקו עימהם בשני מיני לימודים אלו בזמן אחד, שהוא זמן הנערות, שדעתם צלולה. ועל זה אמר התנא בפרקי אבות: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". כלומר, ראוי ויפה שיתעסקו בשני לימודים של תורה ושל דרך ארץ בזמן אחד".
"ועל זה רמז הכתוב 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני'... וידוע שעסק התורה נקרא ימין... ועסק דרך ארץ, שהוא השייך לעולם הזה, נקרא שמאל, שהוא יד כהה... שאחוז בזה ובזה ביחד בזמן אחד, כי האדם רואה סימן יפה בלימודו באופן זה" (שם עמוד רלו).
דברי רב האי גאון על לימוד לשונות וחשבון
עוד הוכיח הבן-איש-חי דבריו ממה "שכתב בספר העתים הקדמון בשם הגאון המופלא שבגאונים, הוא רבנו האי גאון ז"ל, שכתב בתשובתו וזה לשונו: "מותר ללמד תינוקות של בית הכנסת אגב לימוד התורה - כתב ערבי וחשבונות, אבל שלא עם התורה - אינו נכון...". וביאר שכוונתו ללמד זאת בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ולא בבית הכנסת עצמו, וכפי שכתב מהר"ר יצחק ואלדי בספרו 'ויאמר יצחק'. ומסכם: "כמה דברים אנחנו לומדים מדבריו של הגאון הגדול בענקים הנזכר, ומכללם שהתיר ללמד שפות (כמו לשון ערבי) עם לימוד התורה... ובאמת ממה שמצינו כתוב בתורה פרשת כי תבוא: 'וכתבת על האבנים את כל דברי התורה באר היטב', ודרשו רבותינו ז"ל: 'באר היטב' - בשבעים לשון, ומכאן אנחנו לומדים שאע"פ שניתנה התורה בלשון הקודש, שהוא לשון המובחר שבשבעים לשון, עם כל זה שאר לשונות לא נפסלו והמה רצויים לפני השם יתברך... ולכן כל אדם ישר יודה שלא יהיה נפסל יתרון לימוד הלשונות, אם האדם לומדו בלי תערובות רע".
טוב שילמדו תורה ודרך ארץ במקום אחד
ועוד הוא מוסיף ולומד מדברי רב האי גאון שטוב "שיהיו שני הלימודים לומדים אותם במקום אחד ביחד". וממשיך לדבר בשבח "בתי מדרשות אלו שהם משקים מים של תורה לנפש, שהיא מתייחסת לרקיע, ומשקים מים של דרך ארץ לגוף, שהוא מתייחס לארץ", ועליהם רומז הפסוק "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" (שם עמוד רמ).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
