ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
תוס' מקשה מהגמרא בפסחים (ד ע"ב) שאומרת שקטן נאמן על בדיקת חמץ כי חיוב הבדיקה מדרבנן והאמינוהו בדרבנן? ומתרץ שנאמנות קטן על בדיקת חמץ היא רק במקרה שהבית שלו, וחיוב הבדיקה חל עליו, והוא יודע שאין לו אפשרות להפטר ממנו, אבל אם רק מטילים עליו לבדוק כשליח בבית שאינו שלו, הוא מתייאש מהבדיקה, ואינו נאמן.
רעק"א מקשה על קושית תוס' שכאן בגמרא לא נאמר כלל שאין נאמנות לקטן להעיד שהניח את העירוב, אלא רק שאין לשלוח קטן עם אוכל להניחו כעירוב תחומין, כי חוששים שהקטן לא יניח, אבל גם לגמרתנו, אם בא הקטן ומעיד שהניח עירוב או בדק חמץ יהיה נאמן. ואכן בדברי תוס' בפסחים (ד ע"ב ד"ה הימנוהו) מבין רעק"א שבבדיקת חמץ נאמן הקטן גם כששולחים אותו לבדוק כיון שהדבר הוא 'בידו' לעשות, והכלל שכל אדם ש'בידו' לעשות משהו, נאמן עליו. אמנם, בגלל הטירחא שכרוכה בבדיקה, אם המחויבות בבדיקה היתה מהתורה לא היה הקטן נאמן.
שו"ע (או"ח תלז, ד) פסק שקטן נאמן לומר שבדק את החמץ בבית. וכתב מג"א (סק"ח) שפסק זה הוא לא כתוס' הנ"ל בעירובין, ולתוס' קטן לא נאמן לומר שבדק חמץ בבית אלא אם זה בית שלו, וכפי שהוסבר לעיל.
דיון דומה מופיע גם בתרומת הדשן למהר"י איסרלין (רלז) שהובא בשו"ע (יור"ד קכ, יד) שדן אם מותר לשלוח קטן להטביל כלים שנקנו מגוי, ומסיק שכיון שכיוון שדין הטבלת כלים הוא מדאורייתא לכן לא ניתן לשלוח קטן, כי הוא לא יהיה נאמן לומר שטבל, ואף שבידו להטביל ואין בהטבלה טירחה. וכתב שלמרות שכתבו תוס' בפסחים שבדברים ש'בידו' נאמן, דברי התוס' נסובים רק לגבי נשים ועבדים. וקטנים אינם נאמנים אף בדברים שבידם לעשות. וביאר הגר"א (שם סקל"ו) שהטעם שאין הקטן נאמן הוא משום שאין לו כלל דין עד (אולי בניגוד לנשים שהסיבה שאינן מעידות הוא משהו פרוצדוראלי, ואילו בקטן הסיבה היא עקרונית, אין לדברים שהוא אומר מספיק תוקף), ולכן אינו יכול להיות נאמן. לדעתו גם מה שכתבו במשנה בכתובות (כז) דינים שבהם קטן שהגדיל נאמן, אין קטן נאמן בהם כיון שאין משמעות לדבריו. (ותורי"ד בפסחים ד ע"ב מבאר שיש לחלק בין עדות על מקרים שקרו, שבזה וודאי שאינו נאמן בעודו קטן, לבין עדות על משהו שהוא עשה לפני זמן קצר, ובזה הוא נאמן, כיון שבאופן כזה אין להסתפק בנאמנותו)
מתרוה"ד עולה שבהטבלת כלים שאין בה טורח, וגם זה 'בידו' של הקטן, היה נאמן אילו אכן ההטבלה היתה מדרבנן, כי הוא מנמק שאין הקטן נאמן מכיון שההטבלה היא דאורייתא. ולכן כתב רעק"א (בגליון שו"ע בסי' קכ) שבכלי זכוכית לדעת תרוה"ד יהיה נאמן. וכתב רעק"א שזה לא כתוס' בעירובין, כי לשיטת תוס' בעירובין אינו נאמן באופן כזה, כי לא מוטל עליהם. ומסוף דברי הגר"א (שהובא לעיל, וכותב שכן כתב תוס' בעירובין ופסחים) עולה שתוס' בפסחים ועירובין לא חולקים וגם תוס' בפסחים סובר שאין הקטן נאמן בדבר דרבנן להעיד כשאינו בידו כעת, למרות שהיה בידו קודם.
לסיכום: יש ג' נפק"מ בשאלת נאמנות הקטן א. לשלוח קטן לבדוק חמץ, שבזה לתוס' בעירובין וודאי שלא מועיל, וגם לא מועיל שקטן יעיד על כך, ולדעת הגר"א גם תוס' בפסחים מסכים לתוס' בעירובין. ב. לשלוח קטן להטביל כלים, שבכלי מתכות לכו"ע לא מועיל כיון שהחיוב הוא מדאורייתא, ובכלי זכוכית, לדעת רעק"א מותר (פת"ש (קכ, יד) כתב שיש להקל יותר בהטבלת כלים כי אין איסור באוכל אם השתמשו בכלי לא טבול). ג. לשלוח קטן להניח עירוב, בזה לדעת רעק"א יש לתת לו נאמנות אם העיד שהוא הניח, אמנם כפי שכתבה הגמרא אין לשלוח קטן לעירוב ולהאמין לו לכתחילה.
האחרונים למדו מזה גם לכל מיני דינים כמו לבדוק חרקים בעלים על ידי קטן:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/05/00510.htm
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
