ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הלבוש (רנז, ט) מנמק זאת בב' נימוקים: א. הוא מצער את האחרים שאינם מקבלים. ב. ראוי לתת לאנשים הגונים, ואם ייתן את כל המתנות לאדם אחד, הרי יש סיכוי גבוה שיש אחרים יותר הגונים שראוי לתת להם.
אמנם המהרש"א מקשה שלכאורה שנינו בכמה מקומות בש"ס (לדוגמא בגיטין דף ל) שיש דין של 'מכירי כהונה', כלומר, אנשים שנותנים את מתנותיהם לכהן אחד כל הזמן, ואיך זה מסתדר עם הגמרא שלנו? וכותב שהיה ניתן לתרץ שדווקא דוד שהיה מלך היה אסור לו לתת את מתנותיו לאדם אחד, משא"כ אדם אחר. אלא שלא משמע כך מהגמרא.
ולמד המרדכי (בבא בתרא רמז תקב) מגמרא זו שגם אדם שמחלק כספי צדקה צריך להיזהר שלא לתת לאדם אחד את כל הצדקה, ולא לתת לאנשים אחרים שהם גם נזקקים. וכן משמע מתוס' (קידושין כו ע"א) שרבן גמליאל לא נתן גם מעשר ראשון וגם מעשר עני לר' יהושע, מכיוון שלא רצה לתת את כל מתנותיו לאדם אחד. אמנם המהרש"ם (א, לב) כותב שאם יש לו קרוב נזקק אחד, ניתן לתת לו את כל המתנות, כיון שיש לקרובים דין קדימות על שאר עניים, ורק בין הקרובים אסור להעדיף קרוב אחד. וכך נראה מהש"ך (יור"ד רנז, יט), אמנם האגרות משה (א, קמד) מקשה על הש"ך שלכאורה בגמרא מוכיחים זאת ממה שדוד נתן את מתנותיו לעירא היאירי, והוא היה רבו, שהוא יותר חשוב מקרובו, ולמה נענש? ואומר שכנראה מי שסובר שאסור לתת מתנותיו לעני אחד, סובר שעירא היאירי לא היה רבו של דוד.
הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין י,ד) כותב שאותו דין קיים גם בזרוע לחיים וקיבה, ולכן מחלקים את הזרוע והלחיים והקיבה בין כמה כוהנים. אמנם בהלכות ביכורים ומתנות כהונה כתב הרמב"ם (ט, יז) "הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן". ומקשה המעשה רוקח שלא פסק כפירוש המשניות ששם אמר שאין לתת את המתנות לכהן אחד על פי הגמרא בעירובין? ולכן הוא אומר שכוונת הרמב"ם בפיהמ"ש הוא רק שאסור לתת לכהן אחד תמיד, אבל מותר לתת פעם אחת את כל המתנות שנותן לכהן אחד. אמנם הרש"ש כותב שהרמב"ם דחה את הגמרא כאן, בגלל קושיית המהרש"א שהובאה לעיל, וסבר שדין זה אינו נכון. וזה קצת קשה כי אם כן לא היה אומר בפיהמ"ש דין זה באופן כל כך ברור.
הלחם שמים (ליעב"ץ אבות ג, טו בסופו) כותב שדווקא בכהן עשיר הדין הוא שאין לתת לכהן אחד, אבל לכהן עני מותר. ועוד כתב שאולי דווקא בכהן אין לתת לכהן אחד, כיון שיש לו אפשרויות פרנסה ממקומות אחרים, אבל עני שכל פרנסתו מהצדקה מותר לתת לו. אמנם המנחת יצחק (ו, קב) מקשה עליו מדברי התוס' בקידושין שהובא לעיל שרבן גמליאל לא הביא לר' יהושע גם מעשר ראשון בגלל שלא רצה לתת כל מתנותיו לעני אחד, ומשמע שגם בעני אין להקדים.
אמנם נראה לומר (הפוך מהלחם שמים בהסבר ב') שהגמרא התכוונה לומר, לפי הפירוש הראשון של הלבוש, שאדם שנותן לכהן אחד מונע מכהנים אחרים לקבל, ובכך הוא יוצר חוסר איזון ואפליה בעייתית. ולפי זה ניתן ליישב את הסתירה בין מכירי כהונה לאיסור נתינה לכהן אחד, שאצל דוד כיוון שהמעשרות היו בכמות גדולה, כשנתן לאדם אחד את כל המעשרות זה יצר חוסר איזון ופערים בין הכוהנים (וכך גם כתב המהרש"א אלא שדחה זאת מהמילה 'כל'). ולכן השו"ע (סי' סא, ועי' פרי חדש שם) והרמב"ם (בהל' ביכורים שהובא לעיל) לא הביאו זאת להלכה לגבי זרוע לחיים וקיבה שהם דברים קטנים, ולא יוצרים חוסר איזון. לעומת זאת בהל' צדקה אין הרבה אנשים שנותנים צדקה בכמות גדולה, ואם כבר מישהו נותן אך נותן רק לעני אחד, שוב ייווצר חוסר איזון בין העניים, כיון שעני אחד יקבל צדקה רבה, בעוד שעניים אחרים לא יקבלו כמעט כלום.
לפי"ז ניתן לומר שאין סתירה בין דין מכירי כהונה לבין האיסור לתת מתנות לכהן אחד, כי הרי לכל אדם יש תרומות ומעשרות לתת, וכל אדם מכיר כהן אחר, וכך שוב נוצר איזון בין מקבלי התרומות והמעשרות, (ובעניים באמת אין דין של מכירי כהונה, כמו שכתב משנה למלך, הל' מעשר ז, ו).
ולפי"ז ניתן גם להסביר את הש"ך שאם יש קרובים מול עניים רחוקים, אין חוסר איזון, אלא בין קרובים לקרובים אחרים, כי כל העניים מבינים שיש קרובים שהוא מצווה לפרנסם, ואין כאן חוסר איזון.
ולפי"ז גם יובן (קושית האגרות משה שם) איך למדו שבצדקה הדין שאסור לתת לעני אחד, אם המקור הוא ממתנות כהונה, ושם אין הדין כן. כיון שגם במתנות כהונה, אם הוא אדם כמו דוד אסור לו לתת לכהן אחד, כיון שזה מפר את האיזון, אבל לאדם פרטי מותר לתת את כל מתנות הכהונה שלו לכהן אחד, כפי שביארנו.
מעניין לציין שהנודע ביהודה (קמא יור"ד, פו) כותב שמדין זה ניתן ללמוד שאין לכבד אדם אחד כסנדק בשתי בריתות, וזאת על אף שברור שאין כאן דין של מתנות. ויתכן שגם הוא למד שהבעיה היא שזה מפר את האיזון בכיבודי האנשים (וכן עין עוד מנחת יצחק ט, נח לגבי העלאת כהן אחד באופן קבוע).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
