ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הלבוש (רנז, ט) מנמק זאת בב' נימוקים: א. הוא מצער את האחרים שאינם מקבלים. ב. ראוי לתת לאנשים הגונים, ואם ייתן את כל המתנות לאדם אחד, הרי יש סיכוי גבוה שיש אחרים יותר הגונים שראוי לתת להם.
אמנם המהרש"א מקשה שלכאורה שנינו בכמה מקומות בש"ס (לדוגמא בגיטין דף ל) שיש דין של 'מכירי כהונה', כלומר, אנשים שנותנים את מתנותיהם לכהן אחד כל הזמן, ואיך זה מסתדר עם הגמרא שלנו? וכותב שהיה ניתן לתרץ שדווקא דוד שהיה מלך היה אסור לו לתת את מתנותיו לאדם אחד, משא"כ אדם אחר. אלא שלא משמע כך מהגמרא.
ולמד המרדכי (בבא בתרא רמז תקב) מגמרא זו שגם אדם שמחלק כספי צדקה צריך להיזהר שלא לתת לאדם אחד את כל הצדקה, ולא לתת לאנשים אחרים שהם גם נזקקים. וכן משמע מתוס' (קידושין כו ע"א) שרבן גמליאל לא נתן גם מעשר ראשון וגם מעשר עני לר' יהושע, מכיוון שלא רצה לתת את כל מתנותיו לאדם אחד. אמנם המהרש"ם (א, לב) כותב שאם יש לו קרוב נזקק אחד, ניתן לתת לו את כל המתנות, כיון שיש לקרובים דין קדימות על שאר עניים, ורק בין הקרובים אסור להעדיף קרוב אחד. וכך נראה מהש"ך (יור"ד רנז, יט), אמנם האגרות משה (א, קמד) מקשה על הש"ך שלכאורה בגמרא מוכיחים זאת ממה שדוד נתן את מתנותיו לעירא היאירי, והוא היה רבו, שהוא יותר חשוב מקרובו, ולמה נענש? ואומר שכנראה מי שסובר שאסור לתת מתנותיו לעני אחד, סובר שעירא היאירי לא היה רבו של דוד.
הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין י,ד) כותב שאותו דין קיים גם בזרוע לחיים וקיבה, ולכן מחלקים את הזרוע והלחיים והקיבה בין כמה כוהנים. אמנם בהלכות ביכורים ומתנות כהונה כתב הרמב"ם (ט, יז) "הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן". ומקשה המעשה רוקח שלא פסק כפירוש המשניות ששם אמר שאין לתת את המתנות לכהן אחד על פי הגמרא בעירובין? ולכן הוא אומר שכוונת הרמב"ם בפיהמ"ש הוא רק שאסור לתת לכהן אחד תמיד, אבל מותר לתת פעם אחת את כל המתנות שנותן לכהן אחד. אמנם הרש"ש כותב שהרמב"ם דחה את הגמרא כאן, בגלל קושיית המהרש"א שהובאה לעיל, וסבר שדין זה אינו נכון. וזה קצת קשה כי אם כן לא היה אומר בפיהמ"ש דין זה באופן כל כך ברור.
הלחם שמים (ליעב"ץ אבות ג, טו בסופו) כותב שדווקא בכהן עשיר הדין הוא שאין לתת לכהן אחד, אבל לכהן עני מותר. ועוד כתב שאולי דווקא בכהן אין לתת לכהן אחד, כיון שיש לו אפשרויות פרנסה ממקומות אחרים, אבל עני שכל פרנסתו מהצדקה מותר לתת לו. אמנם המנחת יצחק (ו, קב) מקשה עליו מדברי התוס' בקידושין שהובא לעיל שרבן גמליאל לא הביא לר' יהושע גם מעשר ראשון בגלל שלא רצה לתת כל מתנותיו לעני אחד, ומשמע שגם בעני אין להקדים.
אמנם נראה לומר (הפוך מהלחם שמים בהסבר ב') שהגמרא התכוונה לומר, לפי הפירוש הראשון של הלבוש, שאדם שנותן לכהן אחד מונע מכהנים אחרים לקבל, ובכך הוא יוצר חוסר איזון ואפליה בעייתית. ולפי זה ניתן ליישב את הסתירה בין מכירי כהונה לאיסור נתינה לכהן אחד, שאצל דוד כיוון שהמעשרות היו בכמות גדולה, כשנתן לאדם אחד את כל המעשרות זה יצר חוסר איזון ופערים בין הכוהנים (וכך גם כתב המהרש"א אלא שדחה זאת מהמילה 'כל'). ולכן השו"ע (סי' סא, ועי' פרי חדש שם) והרמב"ם (בהל' ביכורים שהובא לעיל) לא הביאו זאת להלכה לגבי זרוע לחיים וקיבה שהם דברים קטנים, ולא יוצרים חוסר איזון. לעומת זאת בהל' צדקה אין הרבה אנשים שנותנים צדקה בכמות גדולה, ואם כבר מישהו נותן אך נותן רק לעני אחד, שוב ייווצר חוסר איזון בין העניים, כיון שעני אחד יקבל צדקה רבה, בעוד שעניים אחרים לא יקבלו כמעט כלום.
לפי"ז ניתן לומר שאין סתירה בין דין מכירי כהונה לבין האיסור לתת מתנות לכהן אחד, כי הרי לכל אדם יש תרומות ומעשרות לתת, וכל אדם מכיר כהן אחר, וכך שוב נוצר איזון בין מקבלי התרומות והמעשרות, (ובעניים באמת אין דין של מכירי כהונה, כמו שכתב משנה למלך, הל' מעשר ז, ו).
ולפי"ז ניתן גם להסביר את הש"ך שאם יש קרובים מול עניים רחוקים, אין חוסר איזון, אלא בין קרובים לקרובים אחרים, כי כל העניים מבינים שיש קרובים שהוא מצווה לפרנסם, ואין כאן חוסר איזון.
ולפי"ז גם יובן (קושית האגרות משה שם) איך למדו שבצדקה הדין שאסור לתת לעני אחד, אם המקור הוא ממתנות כהונה, ושם אין הדין כן. כיון שגם במתנות כהונה, אם הוא אדם כמו דוד אסור לו לתת לכהן אחד, כיון שזה מפר את האיזון, אבל לאדם פרטי מותר לתת את כל מתנות הכהונה שלו לכהן אחד, כפי שביארנו.
מעניין לציין שהנודע ביהודה (קמא יור"ד, פו) כותב שמדין זה ניתן ללמוד שאין לכבד אדם אחד כסנדק בשתי בריתות, וזאת על אף שברור שאין כאן דין של מתנות. ויתכן שגם הוא למד שהבעיה היא שזה מפר את האיזון בכיבודי האנשים (וכן עין עוד מנחת יצחק ט, נח לגבי העלאת כהן אחד באופן קבוע).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
