ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
רמב"ם (עירובין ג, יח) פסק כשיטת ר' שמעון, וסובר גם הוא שטלטול כלים ששבתו במקומות שאינם ראויים לדירה מותר בכל המקומות שאינם ראוים לדירה והם נחשבים כרשות אחת וכן פסקו הטור ושו"ע באורח חיים סימן שעב.
בהל' מילה (ב, ו) הרמב"ם פסק שאם שכחו להביא סכין למילה, אסור להביא אותם מחצר לחצר. ולכאורה קשה אם מותר לטלטל כלי ששבת בחצר, אם כן מדוע אסור לטלטל סכין של מילה דרך חצירות? הכס"מ שם מתרץ שמדובר כשהסכין שבתה בבית (כן הקשו ותירצו גם חלק מהראשונים על שבת קל ע"ב).
אמנם אור שמח ביאר שלמרות שהסכין היה בחצר, אסור להביא אותו לדעת הרמב"ם, זאת מכיון שלרמב"ם סכין שמיוחד למילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, וכיון שבבין השמשות היה מוקצה, ממילא הוקצה לכל השבת לעניין טלטול, וגם אם במהלך השבת הותר איסור טלטול מוקצה, כי משתמשים בסכין לצורך המילה, עדיין נשאר איסור להעביר אותו בין החצרות, כי לא נחשב ששבת בחצר.
סברא דומה כתב אור שמח (עירובין ג, יח) שרק כלים ששבתו בחצר דינם כשבתו בחצר וניתן לטלטל אותם ברשויות הדומות לה, אבל אוכל ששבת בחצר, לא נחשב ששבת בחצר כיון שסופו להיכנס לבית, כי הבית הוא מקום האוכל, ולא החצר, לכן הוא מחמיר ואומר שאם אוכל שבת בחצר לא יהיה ניתן להעביר אותו לחצר אחרת שאינה מעורבת.
רש"י בשבת (קל ע"ב ד"ה מותר לטלטל) כתב שניתן לטלטל בחצר כלי גם אם הוא לא שבת בתוך החצר, אלא שהוציאו אותו בשבת לחצר, באופן שהוציא בגד דרך מלבוש ואח"כ פשט אותו, ומותר לדעת ר"ש לטלטל אותו בכל החצר. (וכ"כ תוס' (עירובין צא ע"ב) שכלים ששבתו בבית מותר לטלטל אותם בכל החצר) ורעק"א הקשה עליו שהגמרא בעירובין (צא ע"א) אומרת במפורש שבגדים כ'כומתא וסודרא' ששבתו בבית והוציאו אותם דרך מלבוש לחצר, אסור להוציא אותם לחצר אחרת? ולכן הוא פסק שאם הוציאו מהבית לחצר שאינה מעורבת, גם בהיתר אין לטלטל אלא בד' אמות.
השפת אמת (שבת שם) וביאור הלכה (שעב) ביארו שרש"י מודה שאסור להעביר כלים אלו ששבתו בבית לחצר אחרת, וזה מה שנאמר במסכת עירובין. אבל כאן מותר לטלטל אותם באותה חצר וזה מותר גם יותר מד' אמות. וביאור הלכה הביא מחלוקת ראשונים בזה. כמו כן החזו"א (אור"ח קד, כב) הוכיח מכמה מקורות שאין לכאורה הגיון בדברי רעק"א, שסובר שאין להזיז את החפץ שהיה בבית ויצא לחצר מהמקום שבו הגיע לחצר כלל, כיון שדין החצר שאינה מעורבת שונה מדין רשות הרבים ולכן אין סיבה לאסור בטלטול כלים גם אם אין זה מקומם כאן. לפי זה נראה שגם לשיטת האור שמח, יהיה ניתן לטלטל את האוכל או סכין המילה בתוך אותה חצר שבה שבת, וכל הדיון שלו הוא רק לגבי העברת דברים אלו לחצר אחרת, ובזה הוא אוסר.
סיכום: שיטת ר' שמעון היא שמותר לטלטל חפץ ששבת בחצר שאינה מעורבת בכל המקומות הציבוריים שאינם מעורבים בעיר, וכן ההלכה. האו"ש חידש שבדברים שהיו מוקצה בתחילת שבת, וכן בדברים שאינם שייכים לשימוש החצר, דין זה לא חל. רש"י אומר שגם אם הוציא לחצר בשבת בהיתר יכול לטלטל בכל החצר, למרות שהיא לא מעורבת. אמנם ביאור הלכה הביא בזה מחלוקת ראשונים, וכתב שגם לרש"י אסור להוציא לחצר אחרת, אלא רק לטלטל באותה חצר. וחזון אי"ש כתב שמי שחולק על רש"י זו דעת יחיד, ואינו מפורש, ולכן אין לפסוק כך. ולרעק"א אסור לטלטל את החפץ כלל אפילו בתוך החצר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
