ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
אחריות גדולה מוטלת עלינו, עם שרידי חרב, לדאוג להמשך קיומו וגידולו של העם היהודי. ייסורים נוראים עברו אבותינו במשך אלפיים שנות הגלות. הייסורים החלו בחורבן הבית והארץ על ידי הרומאים, נמשכו במסעות הצלב באשכנז, באינקוויזיציה בספרד ובגזרות ת"ח ות"ט. והנורא מכל - השואה שפקדה את עמנו על ידי הנאצים הארורים לפני כששים שנה.
את כל הסבל הזה נשאו אבותינו כדי להעביר את לפיד היהדות הלאה. יותר מזה: כל העולם נברא בשביל ישראל, שנאמר "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", ואמרו חז"ל (ברא"ר א,ו): "בראשית - בשביל ישראל שנקראו ראשית". וזאת כדי שייגלו ישראל את דבר ה' שבתורה לעולם, וכפי שאמרו חז"ל (שבת פח, א): "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם מקבלים ישראל התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
בוודאי משאלתם האחרונה של ששת המיליונים שעונו ונרצחו במיתות משונות ואכזריות היתה, שכל יהודי שנשאר ימשיך בדרך, ויעשה הכל כדי להינשא, להעמיד צאצאים ולהמשיך את המורשת, ובכך לקיים את הפסוק: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
המספרים העצובים
לפני השואה מנה העם היהודי 18 מיליון נפש. בשואה נרצחו שישה מיליון. יותר מששים שנה עברו, וכיום אנו כ-13 מיליון בלבד. במשך ששים השנים הללו העולם התפתח ושגשג, עמים רבים הכפילו את מספרם ואף שילשוהו, ואנחנו עדיין פצועים בגופנו ונפשנו. כשני מיליון נכלאו בשבי הסובייטי, רבים מהם התבוללו. גם קהילת היהודים הגדולה שבאמריקה לא גדלה, להפך - מספרה הולך ומצטמצם. ולא מפני שרבים עולים לארץ, אלא מפני שהילודה בשפל וההתבוללות גואה. כך גם המצב באירופה ובשאר הקהילות שבתפוצות.
רק כאן בארץ ישראל אנחנו גדלים ומתפתחים, בזכות העלייה וגם בזכות הילודה. אבל הגידול המספרי שלנו כאן מספיק בקושי להשלים את ההתמעטות שבקהילות היהודיות בחוץ לארץ, ובוודאי שאינו מספיק בשביל לגדול ולשגשג.
כיצד נעודד את היהודים, בארץ ובתפוצות, ללדת יותר ילדים ולהזדהות יותר עם היהדות? מה עלינו לעשות כדי להגשים את הייעוד הגדול והנורא הזה, שהוא גם צוואתם של מיליוני הנרצחים?
ההתמודדות צריכה להיות בדרך חינוכית וכלכלית. הפעם נעסוק בהיבט החינוכי, ובעז"ה בפעם הבאה נעסוק בהיבט הכלכלי, כלומר בדרכים ליצירת תנאים נוחים לגידול המשפחות.
ראשית הכל - חינוך לערכי המשפחה היהודית
תוכניות רבות גובשו במשרד החינוך: על סובלנות, דמוקרטיה, זכויות הפרט ועוד נושאים, אבל ערכי המשפחה מוזנחים באופן מחפיר. לפי הקו הרווח כיום באקדמיה ובתרבות החילונית (שמשפיעה גם על המגזר הדתי), הדבר החשוב ביותר הוא החופש. משפחה לעומת זאת נתפשת כדבר מחייב, מגביל וחונק. אמנם השאיפה הטבעית והמסורתית להקים משפחה עדיין חזקה, אבל היא עומדת בהתנגשות חזקה עם מערכת שלימה של שאיפות שהסביבה התרבותית החילונית משדרת. עלינו ללמוד וללמד את ערכי המשפחה היהודית. ונזכיר בקיצור נמרץ את העקרונות הכלליים.
האדם השלם וערך האהבה
"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדברי התנא הגדול רבי עקיבא. ובאר האר"י ז"ל, שמצווה זו מתקיימת באופן השלם והמלא בין בני זוג. מתוך האהבה הזו האדם פורץ את מחסום האגואיזם שלו, ומסוגל לאהוב את העולם ולהאמין בבוראו.
זוהי האהבה שכל המשוררים והסופרים כותבים עליה, אך מעטים כל כך מבני החברה המערבית מצליחים להגשים אותה, מפני שערכי החופש וההפקרות עומדים בניגוד לערכי המשפחה. בלי נאמנות מקודשת, לא מגיעים לרבדים העמוקים של האהבה. כל איסורי העריות ודיני הצניעות שבתורה מכוונים לפיתוח האהבה שבין איש לאשתו.
חניכי התרבות המערבית מדברים הרבה על אהבה, אבל אינם יודעת מהי באמת. הם עוסקים בקצף של אהבות נכזבות, שמגיעות רק למעטפת החיצונית של הרגש. אבל אהבה אמיתית היא אהבה שיש בה אחריות והתחייבות לכל החיים, על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל. אהבה שיש בה התלהבות ואחריות, שמחה ונאמנות, בימים גדולים ובימים אפורים. אהבה זו היא הביטוי השלם והעשיר של החיים, היכולת של שני אנשים להתאחד ממש.
עתה ברור מדוע אמרו חז"ל שאדם שלא התחתן נחשב כאדם שאינו שלם, עד שרבי אלעזר אמר: "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם" (יבמות סג, א). וכן אמרו חז"ל ביבמות (סב, ב): "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... בלא תורה, בלא חומה".
כדאי גם להיעזר במחקרים מודרניים שמצביעים על כך שמצבם הנפשי והגופני של אנשים נשואים טוב יותר, והם סובלים פחות מדיכאונות ומחלות. מחקרים אחרים מדווחים כי למעלה מחמישים אחוז מהמתגרשים מתחרטים כעבור כמה שנים על גירושיהם. הם התגרשו מפני שהרצון לחופש ורווחה זמנית גבר, אבל בטווח הארוך מצאו כי הפסידו דברים יקרים יותר.
הבנים והבנות - הדורות הבאים
אין הגשמה אישית גדולה מאשר להוליד בנים ובנות. החיים האישיים של האדם גואים, עד שהם פורצים אל מעבר למחסום הזמניות של גופו וממשיכים לזרום הלאה. ולא רק במובן הפיזי אלא גם בזה הרוחני - מורשתו של אדם עוברת דרך בניו ובנותיו לדורות הבאים, ורוחו ממשיכה לחיות עמהם. אמרו חכמים (נדרים סד, ב): "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת". המוות הוא קץ החיים, וכשיש לאדם בנים, חייו נמשכים גם אחרי מותו.
ושוב, השאיפה לנוחות וחופש מאפילה אצל רבים על האתגר שבבניית משפחה גדולה. הילדים בוכים בלילות, מנדנדים ומעצבנים. דורשים תשומת לב. מפריעים לאם לפתח קריירה. מונעים את ההורים לצאת בערבים לבילויים. חולים בדיוק כשצריך לצאת לחופש. בקיצור, צער גידול בנים. למי שחושב שהדבר היקר ביותר הוא החופש, הילדים הם צרה צרורה.
אולם צריך לחנך ולהסביר כי החופש והנוחות אינם תכלית החיים. החופש נצרך מאוד כדי לנוח מעט ולצבור כוחות חדשים לקראת האתגרים האמיתיים, שבראשם - הקמת המשפחה. אבל החופש לבדו הוא ערך ריק מתוכן.
צריך לספר לצעירים, שכמעט כל אדם מבוגר שנשאל האם הוא מרוצה ממספר הילדים שיש לו, מציין שבמבט לאחור היה מעדיף להוליד עוד ילד אחד או שניים, אולם כשהיה צעיר היה עסוק בדברים אחרים ולא הבין עד כמה הילדים הם עיקר החיים.
ברובם המוחלט של מוסדות החינוך, גם הדתיים, לא עוסקים במצוות "פרו ורבו". לא מעלים על נס את ערכי המשפחה. לא מלבנים את המחויבות הנדרשת כדי לבנות משפחה. לא מלמדים לעומק ולרוחב את כל הדברים הטובים שחיי משפחה מעניקים. הסביבה התרבותית יוצרת אווירה שלא נעים לדבר על זה. כל אחד יעשה מה שהוא חושב. אבל לדבר על כך בפומבי, בבית הספר, זהו דבר שמנוגד לערכי החופש וההפקרות.
אמנם ברור לרוב הצעירים כי יום יבוא והם יקימו משפחה, אבל כיוון שאין מחנכים לכך, היחס לנישואין ולילדים הוא כאל דבר רחוק, מעורפל, כבד ומפחיד. לא פלא שרבים מהצעירים מתקשים להינשא, ולא מעט מהנשואים אינם מצליחים לשמור על משפחתם ומתגרשים.
ללמד את ערכי המשפחה היהודית
מערכת החינוך בארץ ובתפוצות צריכה ללמד רעיונות אלו את הדתיים והחילונים, את היהודים שבארץ ואת יהודי התפוצות. כל אחד לפי סגנונו. לעסוק בשאלת גיל הנישואין, לשאול את הצעירים כמה ילדים הייתם רוצים שיהיו לכם. לא להתבייש לדבר על זה. להציב את הצדדים השונים. להעלות על השולחן את שאלת הנוחות והקריירה לעומת המשפחה. לבאר כיצד ניתן לבנות אהבה אמיתית, שלא תלך ותדעך עם השנים אלא להפך. על כולם רעיונות אלו יכולים להשפיע. לכולם הם יכולים להציב חזון גדול של משפחה יהודית.
יום השואה
כידוע, יום השואה בכ"ז בניסן נקבע שלא על דעת חכמים. ניסן הוא חודש של שמחה. לכן נקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ובהלוויה שבחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא הולכים לקברים בחודש ניסן, ומי שיש לו 'יורצייט' בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש.
ברור אם כן שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון כואב לשואה, אלא הימים הנכונים לזיכרון השואה הם הצומות שנקבעו על החורבן, ובראשם תשעה באב. והרבנות הראשית קבעה את צום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי.
הדרך לתת בכל זאת איזה צביון נכון לכ"ז בניסן, הוא לקובעו ליום שבו נעסוק בטיפוח המשפחה היהודית. אישי הציבור יטכסו עצה כיצד לעודד נישואין וילודה. המורים ידברו על האחריות שמוטלת עלינו להמשיך את העם היהודי, לבנות משפחות להרבות ילדים, כצוואתם האחרונה של קדושי ישראל.
----------------------
פורסם בעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
