ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
ידועה השאלה שמעוררת ההלכה הקשורה לעשרת ימי תשובה. על פי ההלכה, גם אלו שלא מקפידים כל השנה על ההרחקה הרצויה מאכילת פת גויים - לפחות בעשרת ימי תשובה צריך שיקפידו. (שו"ע סימן תר"ג)
המחשבה הרציונאלית, ולעיתים זה אינו אלא מין יצר רע שלובש שכלתנות, מקשה קושיה כפולה, הלכתית וערכית: 'ממה נפשך'? אם זה מותר כל השנה, מדוע פתאום שבעשרת ימי תשובה ייאסר? ולהיפך: אם בעשרת ימי תשובה אסורה אכילת פת גויים, למה כל השנה לא החמירו על הבריות? והזכרנו גם יצר הרע, מפני שבתוך הקושיה ההלכתית מסתתרת ארשת כמו 'יותר מוסרית' משל השולחן ערוך, ערכית יותר לכאורה, אמינה יותר, שאולי מחביאה טינה פנימית הלוחשת שההלכה מלמדת אותנו 'לעבוד' על הקב"ה בעשרת ימי תשובה - ולמחרת יום הכיפורים, לאחר שזכינו במחילה בתור צדיקים גמורים נוכל לשוב למאפיות הגויים ולשבוע מפיתם לתיאבון - עד עשרת ימי תשובה של השנה הבאה...
אכן, קושיה כזו יכולה להבהב באדם גם לגבי מהלך החגים והשנה כולה, כמו גם לגבי היחס בין השבתות וימי החול: אם חפץ ה' בהתקדשות כה מסיבית כשל הימים הנוראים - מדוע זה אנו מרוחקים שנה שלמה מקדושה זו. או: אם אין ה' חפץ שנעשה מלאכה, שעל כן נתן לנו את השבת, מדוע ציוה 'ששת ימים תעבוד', ולהיפך, אם בשבת שבתון ממלאכה חפץ ה', מה טעם ניתנו על כל שבת ששה ימי מעשה - 'למה לא כל יום שבת'? כפי שאומר שיר הילדים הידוע.
אחידות או אחדות?
בשורש הקושיה כמו ניצבת תביעה לאחדות בין כל הזמנים. אלא שחשיבה זו מטשטשת בין מילים כמעט שוות - אחדות ואחידות. אחידות, כמו תלבושת אחידה השוה ומשוה קטון וגדול, גוזרת דין שווה לכל, משל היה כל היש ערימת אגוזים עגולים, שווים וחסרי ייחודיות. האחדות לעומתה מהווה שלם הנבנה מאיברים רבים ושונים, שיחדיו תואמים יהיו זה לזה על מנת לתפקד בהרמוניה - כל אחד כייחודו.
היהדות הינה אחדות גדולה בין שונויות רבות ומגוונות - אך ממש לא אחידוּת: יש כוהנים, לויים וישראלים. תורה, נביאים וכתובים. עולמות, ספירות ונשמות, וכהנה רבות - ויחדיו כל רובד יוצר שלם אחד, כשכל אחד מאלו נותן את התו שלו ביצירה האינסטרומנטאלית.
אכן, הערכים השונים אינם שכנים זה לזה במעגל, בגובה זהה, אלא הינם משתלשלים זה מזה, "כִּי גָבהַּ מֵעַל גָּבהַּ שׁמֵר וּגְבהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה') וכדברי מורינו הרמב"ם:
"לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו, והוא מצוי מכוחו, זה למעלה מזה. והכול נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו וזהו שרמז שלמה בחכמתו "כי גבוה מעל גבוה שומר". (הלכות יסודי התורה פרק ב')
כך הוא הדבר גם בעושר מגוון הזמנים. מדרגות מדרגות להם, מחול דרך חול המועד עבור דרך שבת קודש ועד יום הכיפורים בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים - כולם משמשים זה לזה ובונים 'שיעור קומה' שלם, שבו ראש לשנה - בראש סולם החשיבות, שלד הקדושה במרכזו - מבוטא על ידי שבתות השנה, וחלקי חול המשולים לרגליים של אותו שיעור קומה, כי הם המפגישים את הדמות הכללית הזו עם הארציות הממשית.
והדבר כן נוהג גם בהיסטוריה כולה. זמנים בראשיתיים ממלאים תוכן של עיתים מרוחקים אלפי שנים, עתות של רגליים, תקופות של עקבי משיח.
וכמו שהראש אינו רב בכמותו אלא גדול באיכותו - כן גם הזמנים המקודשים מועטים בכמותם אך עשירים באיכותם, וכמו שהגוף מונהג על ידי הראש כן הקדושה הראשית מנחה את שארי הזמנים למדרגותיהם.
תפיסה אחדותית זו היא תפיסת עומק, לעומת תפיסת השטח של בעלי האחידות לכן, בראיית העומק, אין מצפים שהראש יתפוס את כל מלוא הקומה כיון שאיכותו מחפה על כמותו ועומק כאן לפנים מעומק.
מגמת הקודש לא באה על מנת לזלזל במרחבי החול. אדרבא, החול מיועד לשם החיים עצמם - חיים שיהיו מוקרנים ומוארים בקרני הקדושה שהאדם ניטען מהם בימים הקדושים. עולם החול המרובה בכמותו אינו הזניח, השפל, שאם כן לא היה הקב"ה מצווה מפורשות 'ששת ימים תעבוד' ולא היה דוד משבח את מי שאוכל מיגיע כפיו ב'אשריך וטוב לך'. אלא שאנו מתפללים במוצאי ימי הקדושה שיהיו הימים הבאים עלינו לטובה מוארים ומדובקים באוצרות הקודש שנחלנו בימי השביתה ממלאכה.
אז מדוע אם כן בלי פת גויים בעשי"ת?
ממילא ברורה יותר ההלכה האוסרת בזמנים המקודשים את שמקלים בו בימות החול, מפני שרגישות הראש גבוהה מחספוס הגוף, ועדינותו הנובעת מאיכותו תובעת את דרגתה.
לימים המקודשים יש 'סטנדארטים' גבוהים יותר, וזאת מפני שהקדושה באה אלינו מעולם גבוה, נשגב ומרומם, ועל מנת להכילה, להיטען בה ולהמשיכה אל מרחבי השנה יש להיערך לקליטה מלאה ככל שניתן, ועל פי התנאים המתחייבים מעדינות הנושא. ימי החול, שנועדו להגשמת משימות מגושמות יותר, הם לא תיפגע עדינותם מהנהגה פחות גבוהה. אמנם ודאי שמי שממשיך על עצמו קדושה של הימנעות מאכילת פת נוכרים גם בימי החולין מתעצמת בו נקודת היהדות שלו ביותר.
ועל יסוד הקדושה שבהתמעטות, קדושת יום הכיפורים הממעטת מן האדם את רבדיו החומריים, באה אחריה קדושת ההתפשטות, ימי השמחה של חג הסוכות, בהם אנו מתרחבים מרוב שמחה ו'עולים על גדותינו' אל מעבר הבית, למרחבים הפתוחים, אל מחוץ לקירות מְתַחמים, לסוכה שאינה אלא אויר מלא שמחה וקדושה עליונה - שממנה נמשוך חירות, התרחבות, שמחות וגיל למרחבי ימי החולין שלעינינו.
אם נשכיל לאגור את ערכי הימים המקודשים ולהמשיכם לתוך ימי החולין, נגיע בעזרת ה' לשנה הבאה עלינו לטובה שלמים יותר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
