ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום הזכרון
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
להפתעתו, לחש לו בר שיחו – ב"ה, התחלת. כעת עליך להתחיל ולמלא את הבניין בתוכן. התחלת דרך נפלאה אך גם ארוכה ומורכבת. וכמובן יהיו גם קשיים והתמודדויות...
____________
הצלם הבזיק עוד תמונה אחרונה, והערב המרגש תם. החתן לחש לכלתו הטרייה – ב"ה זכינו להקים בית נאמן בישראל. התחתנו בגיל מבוגר יחסית, ושנינו עברנו מסע של שנים ארוכות לרגע הנכסף. והנה, ב"ה סיימנו. אנו מברכים על המוגמר.
אך אביו ששמע את הלחישה, לחש לעצמו בלב – בני היקר, התחלת! ב"ה זו זכות גדולה, התחלת את חיי הנישואין שלך, חיים נפלאים, שבצד הזכות הגדולה עליך לצלוח בהם גם התמודדויות ומורכבות...
______________
נשלמה מלאכת הקמת המשכן. גם שבעת ימי המילואים חלפו עברו. והנה הגיע היום השמיני, יום חנוכת המשכן. היום ישרה ה' את שכינתו במשכן, והאש תרד משמיים ותשרה תמיד בתוך בני ישראל.
לראשונה, נבנה כביכול לקב"ה מקום מקודש עלי אדמות. אהרון ובניו נכנסים לראשונה לעבוד את עבודת ה', ובסיימם את עבודת היום המיוחדת, יוצאים משה ואהרון מאוהל מועד ומברכים את העם. ובאותו הרגע – "ותצא אש מלפני ה', ותאכל על המזבח את העולה... וירא כל העם, וירונו, ויפלו על פניהם".
רגע גדול של סיום ופסגה. לכאורה, מסתיים כאן מהלך גדול של הקמת המשכן. מהלך ארוך המפורט בפרשיות תרומה – תצווה - כי תשא-ויקהל-פקודי, לאחר מכן פרשיות ויקרא-צו- תחילת שמיני שעוסקות בהקרבת הקרבנות במשכן ובחנוכתו.
והנה, ברגע זה מתרחש מאורע נוסף. נדב ואביהוא נכנסים להקטיר אש זרה לפני ה'. ואז במרחק של שני פסוקים בלבד, מתארת התורה באותם מילים בהם תיארה את רגע הסיום הגדול – "ותצא אש מלפני ה', ותאכל אותם, וימותו...".
אומר הרשב"ם – האש היא אותה אש, והרגע הוא אותו רגע. האש שיצאה מלפני ה' – מקודש הקודשים, ואכלה את נדב ואביהוא היא אותה אש של השראת השכינה לנצח במקדש.
מבט מעמיק בעניין ילמדנו שרגע הסיום כאן הוא גם הרגע של ההתחלה. התחלת הדרך החדשה והנפלאה המלווה גם בקשיים והתמודדויות. אם מהלך הקמת המשכן מתפרס על פרשיות תרומה – שמיני, הרי שכאן החל מהלך המתפרס לפחות על פרשיות שמיני – תזריע – מצורע – אחרי מות. (ומכאן פתח לתובנה הפשוטה, שהתורה אינה ערב רב של פרשיות ללא סדר, כי אם מהלך מובנה מסודר ושיטתי. קטנים אנו מלהבין הכל, אך אולי יש מקום להסביר מעט את הסיבה למיקומה של כל פרשייה).
ברגע זה נוצר המקום הקדוש עלי אדמות ובאותו רגע נוצר העוגן המרכזי למושג ה'טומאה' לגווניו השונים. ברגע זה מתים נדב ואביהוא, ואנו מתוודעים לאיסור טומאת מת במחנה שכינה. הכוהנים מצטווים שלא להיטמא להם, ומישאל ואליצפן מצווים להוציא את המתים אל מחוץ למחנה. בהמשך – נאמרים לכהנים שורת מצוות לחיזוק העניין, שעיקרם "להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור".
ומיד אחר כך שורת פרשיות – פרשת בעלי החיים הטמאים והטהורים, שהיום אנו שמים לב בעיקר לנושא האיסור האכילה שבכך, אך היא מלאה בדיני טומאה וטהרה. פרשיות השרצים המטמאים. פרשיית תזריע – טומאת וטהרת יולדת. פרשיות טומאת המצורע לגווניהם השונים. טומאות זב, נידה וזבה.
לכל הפרשיות הללו, השלכה הלכתית משותפת – הטמא מורחק ממקומות קדושים. טמא מת ממחנה שכינה בלבד, זב ועוד ממחנה לוייה, ומצורע מכל מחנה ישראל ועליו לשבת מחוץ למחנה. דוקא טומאה והרחקה זו מבררת את קדושתם של מקומות אלו.
ואכן, מחורבן המקדש וגלות ישראל מעל אדמתו, עת 'פסקו' המקומות הקדושים, לא ארכו הימים, ודיני טומאה וטהרה במובן של הטהרה שבהם (בשונה מהצד האיסורי שבהם כאיסור מאכלות ועוד), פסקו מלנהוג באופן מעשי.
כל הטומאות הללו מקבלות את תיקונם בפרשת אחרי- מות, בעבודת יום הכיפורים. אהרון שב למקום קודש הקודשים, ובעבודתו מכפר בעיקר על טומאת מקדש וקודשיו. לפי הגמרא, שאר חטאי ישראל מתכפרים בשעיר המשתלח, הנשלח הרחק מהמקדש, ואילו כל העבודה הפנימית מכוונת לכפר על טומאת מקדש וקודשיו. לכן הפרשה מתחילה באחרי-מות נדב ואביהוא, כי כאן אנו מתקנים זאת.
ובדורותינו אלה, עת שבים אנו לארצנו, שבים למקומות הקדושים, יכולים אנו להתחזק מתובנה זו. אמת, השיבה אל הארץ הקדושה, מלווה בייסורי המיתה הגדולים של קדושי ישראל – הרוגי השואה האיומה וחללי מערכות ישראל, כולם קדושים וטהורים הי"ד.
אך דווקא 'בקרובי אקדש'. היכולת ליצור מחדש מקום קדוש בעולמנו, השיבה לארץ ובעז"ה בקרוב גם למקדש, קשורה גם במות קרובי ה' אלו. (וכבר האריכו גדולי החסידות בגדולתם של נדב ואביהוא, הנכנסים לקודש הקודשים ונשארים שם, וטומאת המת הנלווית לכך רק מבררת ומעצימה את מקום הקודש).
ויש גם הנבהלים מכך, ששיבת ישראל לארצו הקדושה, מלווה, להבדיל, גם בחטאים וירידה רוחנית. אך פרשיות אלו מלמדות אותנו שרגע הסיום הוא גם רגע של התחלה לדרך המלווה בקשיים והתמודדויות. אמת, יש כאן גם התמודדות, אך בטוחים אנו שמתוך ההתמודדויות צומחת ובאה טהרת מקדש וקודשיו במהרה בימינו אמן!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
