(קיא: באמצע - עד קיב: סיום המסכת)

חלק א – השפע שיש בארץ ישראל

אגב הפסוק האחרון שהזכרנו בשיעור הקודם.

הגמרא עוסקת בכמה שלבים בהיסטוריה – תקופות רעות, בתקופות הטובות שהיו, ובטוב שיהיה בעתיד לבוא.

א. בעתיד לבוא –גודל התבואה -

1. "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ" (תהלים עב).

ר' חייא בר יוסף - שעתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות בגודל של פסת יד ובגדי צמר ("כתונת פסים").
ובברייתא – שעתידה החיטה להיות בגובה ההרים, וה' יביא רוח שתקצור אותה (ירעש כלבנון).

2. דברים לב (האזינו) – "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, עִם חֵלֶב כָּרִים, וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים, עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה, וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר".

חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה – החיטה תהיה בגודל כליות שור

                                [ואכן –

                                היה שועל שקינן בלפת בגודל 60 ליטרים

                                והיה חרדל שהיה בו 9 קבין חרדל,

                                והיה כרוב שהיה צריך לעלות אליו עם סולם]

וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר – מביא ענב אחד, ופשוט לוקח ממנו יין, ובכמות 30 סאה (חמר – חומר).

3. בראשית מט (ליהודה) – "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ".

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ – צריך עיר שלימה כדי להניח שם את האשכולות מהגפן

וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ – גם גפן שרק יתן פירות שצריכים 2 אתונות

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ – היין יהיה רב כמים, עד כדי כך שישמש לכביסה

וּבְדַם – אדום (משובח. בגרסתנו מובא הפסוק בדברים - וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר, אך מסורת הש"ס מביא את הפסוק שלנו))

           עֲנָבִים סוּתוֹ – מרווה (משכר, שמסית את השיכור)

            והפסוק הבא – "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב".

            חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן – כל חיך שטועמו אומר "לי לי"

            וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב – גם לזקנים (שנים).

            עוד פירוש לפסוק השני ("פשט") -

            ישראל לקב"ה –

            חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן – תחייך אלינו (חכלילי) בעיניך, וזה חשוב לנו מיין.

            וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב – תחייך אלינו, וזה חשוב לנו מחלב.

                        [וכן דרש רי"ח על החשיבות של חיוך לאחרים].

ב. השפע של ארץ ישראל בעבר

(קיא: 4-)

1. ארץ זבת חלב ודבש

1. רמי בר יחזקאל ראה דבש תאנים נוטף לחלב שנטף מהעיזים.


2. ר' יעק בן דוסתאי הלך עד ברכיו בדבש תאנים.


3. ר"ל – בציפורי יש אזור של 16X16 מילין של ארץ זבת חלב ודבש.


4. רבה בב"ח – בכל ארץ ישראל השטח הוא 22X6 פרסה.


5. הביאו לפני ר' חלבו וחבורתו אפרסק ענק

(תחילת קיב.)

2. גודל הפירות בעבר ומיעוטו

בגודל של אילפס של 5 סאים (כ60 ליטר)

אך לשנה אחרת הגיע ר"א וכבר יכל להחזיק את האפרסק ביד אחת.

1. ריב"ל ראה אשכולות כעגלים, וקילל "ארץ ארץ הכניסי פירותייך",

ואכן לשנה הבאה היו רק בגודל עיזים.

1. וראינו לעיל עוד כמה מימרות על גודל הפירות

היה שועל שקינן בלפת בגודל 60 ליטרים

                                והיה חרדל שהיה בו 9 קבין חרדל,

והיה כרוב שהיה צריך לעלות אליו עם סולם).

(קיב. רבע עליון)

3. כמות הפירות

1. סיפור רב חייא בר בר אדא (קיא: 8-)

לא הגיע ללמד את הילדים 3 ימים כי היה צריך לבצור את כרמו, ובצר כמות גדולה

ואמר לו ר"ל שלולי היה מתבטל מלימוד הילדים היה בוצר יותר (והיה צריך להבין זאת לבד, כי בכל יום בצר פחות, כעונש).

1. ת"ר – בשנים ברוכות עשתה הארץ 50000 כור (כור = 30 סאה) לבית סאה (50 על 50 אמה).[1]

צוען עשתה לפחות 70 כורים (שהרי ר"מ העיד זאת על בית שאן (לא ארץ ישראל), קל וחומר בצוען שהיא המעולה שבארצות, מלבד ישראל).

וחברון פי 7 מצוען ("וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים") – 490 כור,

ובשאר הארץ (שמשובחת מחברון) – מסתמא לפחות 500 כור,

ובשנים מבורכות נכפיל ב100 ("ויזרע יצחק... וימצא בשנה ההיא מאה שערים"), יוצא 50000.

1. רי"ס בברייתא - סאה אחת ביהודה היו מחלקים ל5 שלבים (קמח דק, סולת, סובין (הקליפה החיצונה), מורסין (הקליפה הפנימית), קיבוריא (הקמח הגרוע), וכשערבבו כל אחד מהם במים, יצא סאה מכל אחד (מראה על האיכות. בן יהוידע).


2. צדוקי אחד – יש לי קרקע סאה, וממנה שמן, יין, תבואה, קטניות ומרעה.


3. מדקל אחד 120 כור

(בכניסה לארץ. תחילה סיפר הישראל לאמורי שהיו 60 כור, אך התכוון לצד אחד).

1. f."נחלת צבי" (ירמיהו ג) –


2. כפי שעור הצבי מתקבץ ואינו מחזיק את בשרו, אך הארץ לא מחזיקה את ריבוי פירותיה.


3. כפי הצבי קל ברגליו, הארץ קלה ומהירה לבשל פירותיה (אך בניגוד לבשר הצבי, פירותיה שמנים – "זבת חלב ודבש").


4. כשעלה ר' אלעזר לארץ ישראל אמר שניצל מהקללה של - "וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְקֹוִק" (יחזקאל יג),


5. כשעלה ר' זירא לארץ ישראל, עבר על גשר בעזרת החזקה בחבל,

(קיב. 9-)

חלק ב - אהבת האמוראים לארץ ישראל והעלייה לארץ ישראל

וכשהוסמך ניצל מ "וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ"

וכשלמד את סוד העיבור ניצל מ"בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ"

אמר לו ההוא צדוקי – "נשארתם עם פזיז",

ענה ר' זירא – הזדרזתי להיכנס, כי מי יודע אם לא הייתי כמשה ואהרן שלא זכו.

1. כשעלה ר' אבא נישק את אבני עכו כשהגיע.

ר' חייא בר גמדא היה מתגלגל בעפרה ("ואת עפרה יחוננו" (תהילים קב)).

1. פעולות שנועדו למנוע הוצאת לעז על ארץ ישראל –

ר' חנינא – היה מתקן את הדרכים

רבי אמי ורבי אסי – היו לומדים בקיץ בצל ובחורף בשמש, שיהיה נעים לתלמידים.

חלק ג לסיום - עוד שלושה דברים לעתיד לבוא

1. דור שבן דוד בא, יהיה קטגוריה בתלמידי חכמים,


2. יהיה צירוף אחר צירוף, בזוזי אחר בזוזי.


3. ונסיים בטוב – "עתידין כל אילני סרק שיטענו פירות".

הדרן עלך שני דייני גזירות,

וסליקא לה מסכת כתובות.

[1] סאה זה מידת נפח של 6 קבים, שזה בין 7 ל14 ליטרים.
בית סאה זה שטח שניתן לזרוע בו סאה של גרעיני חיטה, שזה 50 על 50 אמה.