ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
תוספות (ד"ה כל כהן) דנו בדברי רש"י בשם רבו, שאם הכהן נטל את ידיו בבוקר, אינו צריך ליטול ידיו גם לברכת כהנים. תוספות דוחים שיטה זו: א. בגמרא משמע שנטילה הידים צריכה להיות סמוכה ממש לנשיאת הכפיים. ב. אם היה מדובר בגמרא על כהן שלא נטל ידיים בבוקר זה, לאותו כהן אסור היה גם להתפלל. לכן מסקנת התוספות היא שכהנים צריכים ליטול ידיים זמן קצר לפני נשיאת כפיים, ושיעור זה הוא עד כדי הילוך 22 אמה.
באר שבע (בחידושיו למסכת) תירץ את קושית התוספות השנייה, שיתכן שבגמרא מדובר שנטל ידיו בבוקר ולאחר מכן הסיח דעתו, כך שמותר לו אמנם לדבר בדברי תורה ולהתפלל, אך עדיין אסור לו לישא כפיים. אך אם לא הסיח דעתו, יכול הכהן לסמוך על נטילת הידים שבבוקר גם לצורך נשיאת כפיים.
רמב"ם (תפילה טו, ה) כתב: 'טומאת הידים כיצד? כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו, אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ד''. ודייק בית יוסף (קכח, וכסף משנה שם) מדבריו שצריך נטילת ידיים רק אם הידיים היו טמאות.
כמו כן, בית יוסף (סימן קכח) הביא בשם רבי אברהם בן הרמב"ם, שלדעת הרמב"ם ניתן לסמוך על נטילת הידיים בבוקר, ורק אם הכהן הסיח דעתו מנטילת הידיים של הבוקר הוא צריך ליטול ידיים פעם נוספת. גם רדב"ז (ב, תשעח) כתב שהמנהג במצרים היה שלא ליטול ידיים בנשיאת הכפים של תפילת שחרית, ורק לנשיאת כפים של מוסף היו נוטלים , כי מן הסתם שהכהנים הסיחו דעתם מהנטילה. לדעתו, יש ללמוד זאת מדין קידוש ידיים ורגליים במקדש שנטילת ידיים לברכת כהנים דומה לו, ואם כהן מקדש ידיו ורגליו בבוקר הוא אינו צריך לעשות זאת שוב, אלא אם כן הסיח דעתו מקידוש הידיים והרגלים.
נראה שנחלקו הרמב"ם (ורש"י) ותוספות בהבנת מהותה ומטרתה של נטילת הידיים לברכת כהנים: לדעת הרמב"ם נטילת ידיים לברכת כהנים לא נועדה לתוספת קדושה ואינה מהווה דין בנשיאת כפיים, אלא מטרתה לסלק מעכבים. כוונת הפסוק 'שאו ידיכם קודש' היא שהידיים צריכות להיות נקיות וקדושות מכל לכלוך, לכן אין כל צורך ליטול ידים אם הידיים נקיות משחרית. אף שבפסוק מופיעה המילה 'קודש', כבר מצאנו שהחיוב בנטילת ידים בסוף הסעודה- מים אחרונים - נלמד מהפסוק 'והייתם קדושים', אף שמטרת אותה נטילה רק להסיר לכלוך. לעומתו, התוספות הבינו שנטילת ידיים לברכת כהנים היא דין בברכת הכהנים, ולכן חובה ליטול ידים לפני הברכה, גם אם הכהן נטל את ידיו בבוקר. הפסוק 'שאו ידיכם קודש וברכו' מלמד דין מיוחד לגבי ברכת כהנים, שצריכה להעשות רק אחרי נטילת ידיים ייעודית.
שולחן ערוך (סעיף ו) פסק אמנם כשיטת שאר הפוסקים שיש ליטול ידיים לברכת כהנים גם אם נטל ידיו בבוקר, אך כתב המשנה ברורה (סק"כ) שאף על פי כן, אם הכהן יודע שלא יימצאו לו מים לקראת ברכת הכהנים, הוא יכול לסמוך על נטילת הידיים בבוקר כשיטת הרמב"ם.
סיכום: נחלקו הדעות ביחס לנטילת ידים לברכת כהנים, האם כחלק מדיני ברכת כהנים צריך לנטול ידיים גם כשהן נקיות וטהורות, או שרק כהן שהסיח דעתו מנקיון הידים וטהרתן צריך לנטול ידים לפני הברכה. להלכה יש ליטול ידיים, אולם במקרה הצורך יש לסמוך על השיטות המקילות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
