ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
581 אֲבָל הַשְּׁאֵלָה (הַשְּׁמִינִית) הֲיֵשׁ בְּעִנְיַן הַצַּדִּיקִים יִתְרוֹן זֶה עַל זֶה? 852 וְכֵן בְּעִנְיַן הָרְשָׁעִים, כְּבָר נִכְנַס שֹׁרֶשׁ תְּשׁוּבָתָהּ בַּמַּאֲמָר הַזֶּה הַקּוֹדֵם. אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי לְהַשְׁרִישׁ מִשֹּׁרֶשׁ, אֲשֶׁר לָהֶם יִתְרוֹן שִׁבְעָה סְעִיפִים. וְאֹמַר, כִּי מִמַּה שֶּׁמּוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים מַעֲלוֹת בִּגְמוּלָם, שֶׁכָּל אַחַת יְתֵרָה עַל חֲבֶרְתָּהּ, תְּחִלָּה מַה שֶּׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל, וְאַחַר כֵּן שֶׁמָּצָאנוּ בַּסְּפָרִים שֶׁבַע מַעֲלוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁקְּצָתָם יִהְיֶה לוֹ אוֹר כִּזְרִיחַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אָמַר בּוֹ (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּקְצָתָם יִהְיֶה לוֹ עִם עֲרֵבוּת* בְּנִיצוֹצֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם): וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וּקְצָתָם יִתְקַיֵּם לוֹ הָאוֹר כְּדָבָר הַנָּטוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, 583 וּקְצָתָם יוֹסִיף לוֹ הָאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יג, ט): אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, וּקְצָתָם יִהְיֶה אוֹרוֹ כְּאוֹר הַגַּלְגַּל, אָמַר בּוֹ, (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּקְצָתָם יִהְיֶה אוֹרוֹ כְּאוֹר הַכּוֹכָבִים חוּץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ, אָמַר בָּם (שם): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, וּקְצָתָם יִהְיֶה אוֹרוֹ לוֹ כְּאוֹר עֶצֶם הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָם אָמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. 584 וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיוּ פָּנָיו מְלֵאִים הוֹד, וּפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר בּוֹ (במדבר כז, כ): וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו, וְלֹא אָמַר כָּל הוֹדְךָ, וּפְנֵי שִׁבְעִים זְקֵנִים פָּחוֹת מֵהֶם, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (שם יא, כה): וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים, וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עִלַּת מֵהוֹדְךָ עָלָיו, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַזְּקֵנִים בִּכְלַל הָעָם. 585 וּמַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל כִּי הָעֲנוּשִׁים גַּם כֵּן יֵשׁ לָהֶם מַעֲלוֹת זֶה עַל זֶה, מָצָאנוּ בַּסְּפָרִים לָהֶם זִכְרוֹן שֶׁבַע מַעֲלוֹת בְּלַהַב הָאֵשׁ. מֵהֶם מִי שֶׁהָאֵשׁ מַלְהֶבֶת פָּנָיו עַד שֶׁיַּאְדִּימוּ, וּבִכְמוֹהֶם אָמַר (ישעיה יג, ח): פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּשְׁחִירוּ פָּנָיו כְּשַׁחֲרוּת הַקְּדֵרָה*, וּבִכְמוֹהֶם אָמַר (יואל ב, ו): כָּל פָּנִים קִבְּצוּ פָארוּר, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ מִמֶּנָּה כְּמוֹ צְלִיָּה וּבִשּׁוּל, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (מלאכי ג, יט): הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר, 586 וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ כְּמִי שֶׁתֹּאכְלֵהוּ הָאֵשׁ, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (איוב כ, כו): תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת בָּעֵצִים, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, לג): מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַגִּיעֵהוּ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים, וּבִכְמוֹהֶם הוּא אוֹמֵר (דברים לב, כב): וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבוּלָהּ, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת עַד מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַזְּוָעוֹת*, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (איוב לא, יב): כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל, 587 כַּאֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי מַכַּת מִצְרַיִם הָיְתָה כּוֹלֶלֶת וּמַגִּיעַ לְכָל אֶחָד כְּפִי מִדָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים עח, נ): יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ. וּפֵרוּשׁ יְפַלֵּס יִשְׁקְלֵהוּ בְּמִשְׁקָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי טז, יא): פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה'.
___________________________
עֲרֵבוּת – הנאה ועונג. כְּשַׁחֲרוּת הַקְּדֵרָה – השחור השרוף שבסיר. הַזְּוָעוֹת – הברקים.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
102 - מאמר תשיעי חלק י'
103 - מאמר תשיעי חלק י"א
104 - מאמר תשיעי חלק י"ב
טען עוד
581 השאלה השמינית ששאלנו על השכר והעונש היתה, האם יש הבדל בין הצדיקים בשכר, וכן ברשעים, האם יש הבדל ביניהם בעונש?
582 בדברים שאמרנו לעיל ענינו גם על שאלה זו, ודבר זה ברור ע"פ ההיגיון, שלא ראוי שהמרבה והממעיט יתוגמלו באותה מידה. ומצאנו בפסוקים שבע מדרגות לצדיקים. בדרגה הראשונה – זוכים לאור כאור השמש, כמו שנאמר (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". בדרגה השנייה – זוכים גם ליהנות מהאור, שנאמר (שם): "ומרפא בכנפיה". שלישית – במדרגה זו האור הופך להיות חלק מהם, שנאמר (תהילים צז, יא): "אור זרוע לצדיק".
583 רביעית – האור מתחזק אצלם, כמו שנאמר (משלי יג, ט): "אור צדיקים ישמח". חמישית – מקבלים אור זך ובהיר כאור הגלגלים, כמו שנאמר (דניאל יב, ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". שישית – מקבלים אור כאורם של הכוכבים מלבד מהשמש, כמו שכתוב (שם): "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", והדרגה הגבוהה ביותר – אורם כאור השמש עצמה, כמו שנאמר (שופטים ה, לא): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
584 דוגמא לעובדה שיש סוגים שונים של אור והאדם מקבל לפי מדרגתו, ראינו אצל משה, שפניו היו מלאות אור, ואור פני יהושע פחות האיר מפני משה. חז"ל למדו זאת מן הפסוק (במדבר כז, כ): "ונתת מהודך עליו", כלומר חלק מהודך, לכן לא נאמר "ונתת הודך עליו" או "כל הודך עליו". פני שבעים הזקנים האירו פחות מפני יהושע, שנאמר (במדבר יא, כה): "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים". אנו יודעים שאורם היה פחות משל יהושע, כי הוא קיבל את האור על מנת שעם ישראל ישמעו לו, ושבעים הזקנים כלולים בתוך עם ישראל וגם הם צריכים לסור למשמעתו, ומכאן שאורם קטן משלו.
585 גם ביחס לרשעים מצאנו בפסוקים שבע דרגות. דרגה ראשונה – האש תחמם את פניהם עד שיאדימו, ועליהם נאמר (ישעיה יג, ח): "פני להבים פניהם". דרגה שנייה – פניהם משחירות כמו תחתית הקדירה, ועליהם נאמר (יואל ב, ו): "כל פנים קבצו פארור". דרגה שלישית – יחוו את האש בעוצמה שמבשלים בתנור, כמו שנאמר (מלאכי ג, יט): "הנה היום בא בער כתנור".
586 דרגה רביעית – האש אוכלת אותם עליהם נאמר (איוב כ', כ"ו): "תאכלהו אש לא נפח". דרגה חמישית נענשים באש חמה יותר השורפת את העצים, עליהם נאמר (ישעיה ל, לג): "מדורתה אש ועצים". דרגה שישית – סובלים מאש חזקה יותר, השורפת את האדמה והאבנים, ועליהם נאמר (דברים לב, כב): "ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים". דרגה שביעית – יסבלו מאש חזקה כמו הברקים, אש שיכולה לחדור לתוך האדמה, כמו שנאמר (איוב לא, יב): "כי אש היא עד אבדון תאכל".
587 ראינו כבר כעין זה בעבר, כאשר במצרים ה' נתן לכל אחד, עונשו המגיע לו, כמו שנאמר (תהילים עח, נ): "יפלס נתיב לאפו" והמילה יפלס משמעותה ישקול וישווה. כמו שנאמר (משלי טז, יא): "פלס ומאזני משפט לה'" – זאת אומרת שהוא העניש כל אחד על פי מידתו.
לב הדברים
במאמר שני [פרק י ופרק יב] למדנו על אור הכבוד, שהוא הנברא הראשון במציאות, והוא הראשון במעלתו הרוחנית. מדברים אלו למד הכוזרי [ד, טו. עיין שם בפירושי ה'נזיר'], שאותו אור הוא שהתגלה לעיני הנביאים בעת הדיבור האלוהי.
האור הוא ביטוי לרוחניות – זהו הדבר הרוחני ביותר במציאות הגשמית. הוא גם סמל לטוב – מי שזכה לעשות מעשה טוב מרגיש שפניו מאירות. במקרה שבו מומשה עד הקצה אפשרות ההטבה שלנו לזולת, מתקבלת תחושה סמלית שלפיה הפנים שלנו הן בעצמן מקור של אור המקרין על הסובב אותנו. משה רבנו זכה כבר בעולם הזה שיאירו פניו כאור החמה, כסמל להיותו מקור רוחני לכל עם ישראל, בכך שנתן את התורה במעמד הר סיני ושהנהיג את העם משך כל שנות המדבר. באופן זה כל צדיק יזכה לאור כפי מעשיו הטובים, לא רק לאחר מותו אלא אף בחייו – הארת פניו אשר 'ענתה בו'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
