ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְאָמַר כִּי הַתּוֹרָה נִבְרֵאת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַיְנוּ כִּי כְּנֶגֶד הָאֶמְצָעִי שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַמֻּרְכָּב, קוֹדֵם הָאֶמְצָעִי הַפָּשׁוּט לְגַמְרֵי, וְהוּא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא דֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי וְהַיָּשָׁר, שֶׁאֵין הַתּוֹרָה נוֹטָה מִן הַנְּקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הוּא הַיֹּשֶׁר, וּלְכָךְ הוּא מִתְיַחֵס אֶל הָאֶמְצָעִי. וְעוֹד, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ לְךָ לְמַעְלָה כִּי הָאֶמְצָעִי מִתְיַחֵס לַדָּבָר הַבִּלְתִּי גַשְׁמִי יוֹתֵר בַּעֲבוּר שֶׁהוּא אֶמְצָעִי וְאֵינוֹ נוֹטֶה לְשׁוּם צַד, וְאֵין לְךָ דָּבָר בִּלְתִּי גַשְׁמִי רַק הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שִׂכְלִית, אַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ הֵם בִּלְתִּי גְשָׁמִים, אֵין דָּבָר שִׂכְלִי רַק הַתּוֹרָה. וְאִם תֹּאמַר: מַה שַּׁיָּךְ בְּרִיאָה בַּתּוֹרָה וְהִיא דָּבָר אֵין בּוֹ מַמָּשׁ כְּלָל? וְאֵין זֶה קַשְׁיָא לַמֵּבִין, כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד, כִּי הַגְּזֵרָה עַל דְּבַר מַה שֶׁהוּא גּוֹזֵר הוּא נִקְרָא: בְּרִיאָה. וְגָזַר הוּא יִתְבָּרַךְ קֹדֶם עַל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁגְּזֵרַת הַיֹּשֶׁר וְהָאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם נוֹהֵג בּוֹ הוּא קוֹדֵם לַכֹּל. וְעוֹד, כִּי גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קֹדֶם לַכֹּל שֶׁיִּהְיֶה לָעוֹלָם צִיּוּר וְסֵדֶר שֶׁיִּהְיֶה נוֹהֵג בּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁהַתּוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא צִיּוּר וְסֵדֶר הָעוֹלָם אֲשֶׁר נוֹהֵג בּוֹ. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ (בראשית רבה פרשה א, א): כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם הָיָה מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבָרָא הָעוֹלָם. כִּי הָיָה מַבִּיט בְּצִיּוּר וְסֵדֶר אֲשֶׁר גָּזַר שֶׁיִּהְיֶה לָעוֹלָם, וּבוֹ בָּרָא הָעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר: אִם כֵּן יִהְיוּ יָתֵר מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה! אֵין זֶה קַשְׁיָא, כִּי אֵלּוּ אֵין נוֹפְלִים 1 תַּחַת הֶמְשֵׁךְ זְמַן, כִּי כָּל אֵלּוּ דְּבָרִים הֵם דְּבָרִים בִּלְתִּי גְשָׁמִים, וְאֵינָם נוֹפְלִים תַּחַת הַזְּמַן. כִּי זְמַן שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית תּוֹלֶה 2 בְּגֶשֶׁם הַגַּלְגַּל, וּלְכָךְ לֹא שַׁיָּךְ בְּאֵלּוּ זְמַן שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וּמֵעַתָּה הִתְבָּאֵר לְךָ מַה שֶּׁאָמְרוּ, כִּי הַתּוֹרָה נִבְרֵאת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהַפָּשׁוּט קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב, הָיָה 3 גְּזֵרַת הַפָּשׁוּט קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב, וְהָאֶמְצָעִי הַפָּשׁוּט הַנִּבְדָּל מִן הַגֶּשֶׁם הִיא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
____________________________
נאמר במדרש שהדבר הראשון משבעת הדברים שנבראו קודם שנברא העולם היא התורה. כוונתם שקודם שנבראה נקודת האמצע בעולם הגשמי המורכב, היתה קיימת נקודת אמצע פשוטה לגמרי, והיא התורה, שהיא דרך האמצע ודרך הישר, לפי שאין התורה נוטה מהאמצע ומהיושר לשום צד. ועוד, כבר בארנו למעלה שהאמצע מתייחס לדבר לא גשמי, מפני שאין לו מימדים של מרחב ואינו נוטה לשום צד, ולכן האמצע מיוחס לתורה, שאין דבר לא גשמי כמו התורה, שהיא אלוקית. ואף שכל ששת הדברים הנוספים שהזכירו חז"ל אינם גשמיים, אין דבר מהם אלוקי כמו התורה. ואם תשאל: איך אפשר לומר שהתורה נבראה לפני שנברא העולם, הרי המושג בריאה לא שייך ביחס לתורה, שכן התורה רוחנית ואין בה שום ממשות גשמית? אין זו קושיה כלל למבין, כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד, כלומר גזירת הקב"ה על קיום דבר מסוים נחשבת לבריאה. תחילת הגזירה האלוקית היתה על התורה, מפני שהגזירה האלוקית היא שהעולם יונהג על היושר והאמת, ודבר זה קודם לכל. ועוד, הקב"ה גזר תחילה שיהיה לעולם תכנית וסדר שיהיה העולם נוהג על פיו, זו הכוונה שהתורה נבראת תחילה, כי התורה היא התכנית וסדר העולם. לכן אמרו חכמים, שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, כלומר כביכול הסתכל הקב"ה בסדר הראוי לעולם, וכך ברא את העולם. ואם תשאל: אם ישנם דברים שבריאתם קדמה לבריאת העולם, נמצא שיש יותר מששת ימי בריאה! אין זו קושיה, כי בריאת שבעת הדברים הללו אינה 1 קשורה לזמן, מכיון שהם אינם גשמיים. ששת ימי הבריאה תלויים 2 בחומר ובגלגל שהוא דבר גשמי, לכן לא שייכים דברים אלו לששת ימי מעשה הבריאה. בדברינו התבאר לך מה שאמרו חכמים שהתורה נבראה לפני בריאת העולם, מכיון שהדבר הפשוט קודם למורכב, היתה 3 הגזירה האלוקית על קיום מציאות פשוטה הקודמת למורכב. התורה היא האמצע הפשוט שאינה גשמית, כמו שהתבאר.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
70 - גבורות השם פרק ע' חלק ד'
71 - גבורות השם פרק ע' חלק ה'
72 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אב תשע"ו
טען עוד
כמו שראינו אתמול, כנגד כל צד מצדדי המציאות קיימת מציאות רוחנית, שהיא הבסיס הרוחני שמתוכו נובע אותו דבר גשמי. לכל חפץ שקיים במציאות יש שישה צדדים; ימין, שמאל, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה. אך יש בו גם נקודה פנימית שעומדת במרכז החפץ הגשמי, והיא אינה נוטה ומושכת לאחד מן הצדדים. הנקודה הזאת היא בעצם המשמעות והסיבה של אותו החפץ. כדוגמה ניקח את האופניים. הגלגלים צריכים להיות מכוונים זה כלפי זה. הכידון צריך להיות מעל הגלגל הקדמי, ומאוזן אליו. כל דבר נמצא במקומו המתאים בגלל הנקודה הפנימית. דהיינו: המטרה של עשיית האופניים היא ליצור כלי שאפשר יהיה לרכוב עליו בבטחה ובמהירות. לפי מטרה זו אנו מניחים את כל החלקים במקומם הראוי. חלק זה מקדימה, חלק אחר מלמעלה. אבל הנקודה הפנימית, המטרה, לא נוטה לאחד מהצדדים, אלא מגדירה את תפקידם. כן הדבר בכל חומר שקיים בעולם.
מהו השורש הרוחני, הבסיס, לכל המטרות והרעיונות שיש בעולם? לכל 'נקודות האמצע'? התורה . התורה היא הבסיס לכל המטרות והאידיאלים שיש בעולם. כל מחשבה ותכנון נובעים ממנה. היא לא נוטה לאף צד. היא לא יותר כללית מפרטית. היא לא יותר רוחנית מגשמית. לא כמו שאר הדברים שמוזכרים בגמרא, שמבטאים רעיון או ערך ייחודי. ייחודה של התורה הוא שהיא כוללת את הכול. היא שייכת לכל הצדדים הרוחניים והגשמיים שיש בעולם. כל המושגים הללו נובעים ממנה, והיא מגדירה אותם. לכן התורה הייתה חייבת להיברא קודם שנברא העולם, מכיוון שכל התכנונים והפעולות הגדולות שהאדם נועד לחשוב וליצור בעולם – נובעים ממנה. היא השורש הרוחני שממנו נברא העולם.
בריאה, מסביר המהר"ל היא לא רק דבר גשמי. גם את הדברים שקדמו לעולם, גם את התכלית של כל המציאות – ברא הקב"ה. אך בשונה מכל בריאת העולם שלפנינו, דברים אלה לא נבראו בששת ימי בראשית. רק מציאות שהיא מונחת תחת מציאות הזמן נאמר עליה שנבראה בששת ימי בראשית. אבל מציאות מופשטת, שאיננה תלויה בזמן או במקום, לא נבראה בימי הבריאה, אלא לפניהם. אי אפשר למדוד כמה זמן לפניהם היא נבראה, מכיוון שעדיין לא היה מושג של זמן. תכליות אלה הן מעל הזמן. הן אינן קשורות למציאות כזו או אחרת, ומרגע בריאתן הן היו יכולות להתממש בכל מציאות נתונה. התורה היא לב תכליות אלה, ועל כן היא כנגד האמצע.
הרחבות
התורה – תכלית העולם
הַתּוֹרָה נִבְרֵאת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. רבי יהודה הלוי מסביר שהתורה קדמה לעולם משום שהיא התכלית של העולם, ולשם כך קדמו לעולם גם דברים נוספים שמשרתים תכלית זו: "שבעה דברים נבראו קודם לעולם... בדומה למאמר החכמים: סוף מעשה במחשבה תחילה, וכאשר הייתה כוונת החכמה בבריאת העולם – התורה, אשר היא עצם החכמה, ונושאיה הם הצדיקים, וביניהם שורה כסא הכבוד, והצדיקים באמת לא יהיו אלא סגולה והם ישראל, ואין מתאים להם אלא המיוחד שבמקומות והיא ירושלים, ולא ינהלם אלא הנכבד שבבני אדם, והוא משיח בן דוד, ואחריתם והליכתם לגן עדן, חוייב שיונחו אלו נבראים בכוח קודם לעולם" [כוזרי ג, עג]. בדרך דומה הסביר הרב איתן שנדורפי את דברי רש"י בתחילת ספר בראשית: "בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה" – "לכאורה יש לשאול על דברי רש"י: לשם מה נברא העולם? בשביל ישראל או בשביל התורה? נראה שרש"י עצמו ענה על כך... ש"בשביל התורה" ו"בשביל ישראל" אינם שני דברים נפרדים אלא דבר אחד... שהעולם נברא כדי שישראל יקבלו את התורה" [הדר התורה שמות עמ' 119]. בלעדי עם ישראל אין אפשרות שתבוא לידי מימוש המגמה האלוהית בבריאת העולם, שהיא התורה, ולכן כפי שהתורה קדמה לעולם, ישראל קדמו לעולם, שכן בלעדי שניהם אין טעם לקיומו של העולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
