ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
אמנם, מהגמרא בדף טז (ע"ב) משמע שאדם שיוצא מבית דין ונאמר לו: 'צא תן לו' - כלומר, שמן הדין הנתבע חייב לשלם לתובע, הנתבע נאמן לומר לאחר מכן שהוא פרע את החוב. אמנם לכאורה קשה, שהרי בגמרא בדף טו נאמר שאדם שעמד בדין זה נחשב כמו שטר, ואם כן הכלל הוא שכשיש לתובע שטר הנתבע לא יכול לטעון שהוא פרע את החוב? כמו כן, לא סביר שהחייב יהיה נאמן לומר פרעתי, ובכל זאת יגבו את החוב ממשועבדים, שהרי אם נמצא שניתן לגבות ממשועבדים רק על סמך הודאת החייב שהוא לא פרע, והרי על סמך הודאתו לא ניתן לחייב אחרים. נחלקו הראשונים ביישוב סתירה זו.
א. הרי"ף תירץ (י ע"א מדפי הרי"ף) שיש להבדיל בין שני מקרים - מקרה שבו אדם סירב לקבל את פסיקת בית הדין, הוא לא נאמן לומר שהוא פרע, ואז פסק הדין נחשב כמו שטר, לבין מקרה שבו אדם הגיע לבית דין מרצונו, ולאחר פסיקת בית הדין הוא טוען שהוא פרע, אז הוא נאמן בדבריו.
ב. דעת רבינו חננאל, שכשאדם עומד בדין, הוא יכול לטעון פרוע, והוא נאמן, וכדברי הגמרא בדף טז, אלא שאם התובע ביקש מבית הדין שיכתבו לו שטר על הנתבע, ובית הדין הסכימו וכתבו לו, אז הנתבע אינו נאמן לטעון פרוע, וכדין כל שטר, אלא שהחידוש הוא שלמרות שהשטר נכתב בלי הסכמת הנתבע, כיון שבית הדין כתבו את השטר, השטר נחשב לשטר.
ג. דעת רא"ש (א, מב) שאמנם, במקרה של פסק בית דין יוצא קול, ולכן ניתן לגבות מלקוחות, אך מצד שני הנתבע יכול לטעון שהחוב פרוע, וזאת משום שהסיבה שכשיש שטר לא ניתן לטעון פרוע היא רק בגלל שהשטר ביד התובע מהווה הוכחה שהחוב לא נפרע, אבל כאשר אין שטר, אלא רק פסיקת בית דין בעל פה, ניתן לטעון פרוע. לכן שתי הגמרות נכונות - מצד אחד ניתן לגבות מלקוחות, ומצד שני ניתן גם לטעון פרוע.
הרמב"ם (טוען ונטען ז, ה) סובר כעקרון הרי"ף שאדם שלא סירב לבא לדין נאמן לטעון פרוע מיד אחרי פסיקת בית הדין, ולכן כתב שחכמי ספרד כשהיו זוכים בדין, מיד היו אומרים לעדים שיהיו עדים ושיפרע רק בפניהם, ולא בפני אנשים אחרים, וכך היו מונעים מצב שבו אדם משקר וטוען שהוא פרע למרות שזה לא נכון.
הלחם משנה (שם) מסביר שלרמב"ם בעצם שיטה אחרת משיטת הרי"ף, ונחלקו הרמב"ם והרי"ף מה נחשב אדם ש'לא מציית לדין' שהוא לא נאמן לטעון פרוע, לדעת הרמב"ם כל אדם שהיה צריך להביא אותו לבית הדין בתחילת הדין, גם אם בסופו של דבר קיבל עליו את הדין הוא לא נאמן לטעון פרוע, ואילו לדעת הרי"ף מספיק שאדם מקבל על עצמו את פסיקת בית הדין בסוף הדיון לכך שהוא נחשב ל'ציית דינא' והוא נאמן לטעון פרוע.
השולחן ערוך (חושן משפט לט, ט) פוסק כדעת הרמב"ם, שעל מנת שהנתבע לא יהיה נאמן לומר שפרע, צריך לזמן אותו לדין ושיסרב. אמנם, שולחן ערוך מוסיף שבמקומות שיכול הנתבע לטעון פרוע, לא כותבים לתובע שטר, כיון שיתכן שהנתבע פרע בינתיים. והאחרונים נחלקו (סוכמו דבריהם בנתיבות חידושים סקכ"ו) האם ניתן לכתוב שטר לאדם שסירב לקבל את הדין, או לבא לדין.
סיכום : שלוש דעות בראשונים יש לגבי נאמנות אדם לטעון פרוע לאחר שיצא עליו פסק דין האם מדובר רק כשסירב, או שרק כשכתבו לו שטר, או שתמיד נאמן לומר פרוע, ובכל זאת גובה ממשועבדים. גם בשיטת הרי"ף הסובר שכשסירב לא נאמן לומר פרוע נחלקו הדעות האם בית הדין יכולים לכתוב לו שטר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
