ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
אמנם, מהגמרא בדף טז (ע"ב) משמע שאדם שיוצא מבית דין ונאמר לו: 'צא תן לו' - כלומר, שמן הדין הנתבע חייב לשלם לתובע, הנתבע נאמן לומר לאחר מכן שהוא פרע את החוב. אמנם לכאורה קשה, שהרי בגמרא בדף טו נאמר שאדם שעמד בדין זה נחשב כמו שטר, ואם כן הכלל הוא שכשיש לתובע שטר הנתבע לא יכול לטעון שהוא פרע את החוב? כמו כן, לא סביר שהחייב יהיה נאמן לומר פרעתי, ובכל זאת יגבו את החוב ממשועבדים, שהרי אם נמצא שניתן לגבות ממשועבדים רק על סמך הודאת החייב שהוא לא פרע, והרי על סמך הודאתו לא ניתן לחייב אחרים. נחלקו הראשונים ביישוב סתירה זו.
א. הרי"ף תירץ (י ע"א מדפי הרי"ף) שיש להבדיל בין שני מקרים - מקרה שבו אדם סירב לקבל את פסיקת בית הדין, הוא לא נאמן לומר שהוא פרע, ואז פסק הדין נחשב כמו שטר, לבין מקרה שבו אדם הגיע לבית דין מרצונו, ולאחר פסיקת בית הדין הוא טוען שהוא פרע, אז הוא נאמן בדבריו.
ב. דעת רבינו חננאל, שכשאדם עומד בדין, הוא יכול לטעון פרוע, והוא נאמן, וכדברי הגמרא בדף טז, אלא שאם התובע ביקש מבית הדין שיכתבו לו שטר על הנתבע, ובית הדין הסכימו וכתבו לו, אז הנתבע אינו נאמן לטעון פרוע, וכדין כל שטר, אלא שהחידוש הוא שלמרות שהשטר נכתב בלי הסכמת הנתבע, כיון שבית הדין כתבו את השטר, השטר נחשב לשטר.
ג. דעת רא"ש (א, מב) שאמנם, במקרה של פסק בית דין יוצא קול, ולכן ניתן לגבות מלקוחות, אך מצד שני הנתבע יכול לטעון שהחוב פרוע, וזאת משום שהסיבה שכשיש שטר לא ניתן לטעון פרוע היא רק בגלל שהשטר ביד התובע מהווה הוכחה שהחוב לא נפרע, אבל כאשר אין שטר, אלא רק פסיקת בית דין בעל פה, ניתן לטעון פרוע. לכן שתי הגמרות נכונות - מצד אחד ניתן לגבות מלקוחות, ומצד שני ניתן גם לטעון פרוע.
הרמב"ם (טוען ונטען ז, ה) סובר כעקרון הרי"ף שאדם שלא סירב לבא לדין נאמן לטעון פרוע מיד אחרי פסיקת בית הדין, ולכן כתב שחכמי ספרד כשהיו זוכים בדין, מיד היו אומרים לעדים שיהיו עדים ושיפרע רק בפניהם, ולא בפני אנשים אחרים, וכך היו מונעים מצב שבו אדם משקר וטוען שהוא פרע למרות שזה לא נכון.
הלחם משנה (שם) מסביר שלרמב"ם בעצם שיטה אחרת משיטת הרי"ף, ונחלקו הרמב"ם והרי"ף מה נחשב אדם ש'לא מציית לדין' שהוא לא נאמן לטעון פרוע, לדעת הרמב"ם כל אדם שהיה צריך להביא אותו לבית הדין בתחילת הדין, גם אם בסופו של דבר קיבל עליו את הדין הוא לא נאמן לטעון פרוע, ואילו לדעת הרי"ף מספיק שאדם מקבל על עצמו את פסיקת בית הדין בסוף הדיון לכך שהוא נחשב ל'ציית דינא' והוא נאמן לטעון פרוע.
השולחן ערוך (חושן משפט לט, ט) פוסק כדעת הרמב"ם, שעל מנת שהנתבע לא יהיה נאמן לומר שפרע, צריך לזמן אותו לדין ושיסרב. אמנם, שולחן ערוך מוסיף שבמקומות שיכול הנתבע לטעון פרוע, לא כותבים לתובע שטר, כיון שיתכן שהנתבע פרע בינתיים. והאחרונים נחלקו (סוכמו דבריהם בנתיבות חידושים סקכ"ו) האם ניתן לכתוב שטר לאדם שסירב לקבל את הדין, או לבא לדין.
סיכום : שלוש דעות בראשונים יש לגבי נאמנות אדם לטעון פרוע לאחר שיצא עליו פסק דין האם מדובר רק כשסירב, או שרק כשכתבו לו שטר, או שתמיד נאמן לומר פרוע, ובכל זאת גובה ממשועבדים. גם בשיטת הרי"ף הסובר שכשסירב לא נאמן לומר פרוע נחלקו הדעות האם בית הדין יכולים לכתוב לו שטר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
