ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
חסידים מספרים כי פרל, אשתו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, כשהיתה לשה ואופה את החלות לשבת נוהגת היתה לומר תחינה זו: "ריבונו של עולם, מבקשת אני מלפניך, אנא עזור לי, שכשיהא לוי יצחק שלי מברך בשבת על החלות האלה יכוון בלבו אותן הכוונות שאני מכוונת בשעה זו שאני לשה ואופה".
העולם רגילים לומר כי מאחורי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה לא פחות. הסיפור שלנו מפגיש אותנו עם הדמות העומדת בצלו של אחד מענקי הדורות, ר' לוי יצחק מברדיטשוב. בהשקפה ראשונה אנו פוגשים אישה ככל הנשים. בערב שבת והיא עומדת ולשה את החלות לקראת השבת. לכאורה, בעלה עוסק מן הסתם בהכנות רוחניות לקראת השבת, והיא עסוקה בהכנה הגשמית של חלות לקראת השבת. אבל רק לכאורה. את הממד הרוחני של עשייתה היא יוצקת על-ידי התחינה שהיא אומרת תוך כדי לישת הבצק. היא תופסת אומנותן של נשים צדקניות שבדורות שעברו, שהתחינות היו חלק מעולמן הרוחני.
גם ניסוחה של התחינה נשמע על פניו כניסוח המעמיד את עבודתה בצלו של בעלה. היא מתפללת על כוונותיו של בעלה, שיזכה לכוון את הכוונות הראויות בשעת ברכת החלות בשבת. לאמור, המעשה העיקרי הוא מעשהו של הבעל, הברכה על החלות, ואכילתן כאכילת מצווה של לחם משנה בשולחן השבת. אלו הם המעשים העיקריים שאליהן היא צריכה לכוון את עצמה. היא המכשירה את התנאים לעבודתו הרוחנית של בעלה, והוא יבוא ויברך.
אולם עיון מדוקדק בדבריה של האישה מגלה שלא כך הם פני הדברים. היא מבקשת מריבונו של עולם שכשיהא ר' לוי יצחק מברך על החלות, יכוון אותן כוונות שהיא עצמה מכוונת כשהיא לשה את החלות. מסתבר שלא כוונותיו של ר' לוי יצחק הם העיקר, אלא כוונותיה של אשתו. אלא שכאן נתקלים אנו בקושי לוגי: האישה מתכוונת בשעת לישתה שבעלה יכוון בעת הברכה את הכוונות שהיא עצמה מכוונת, אלא שהיא עצמה מכוונת שבעלה יכוון את הכוונות שהיא מכוונת. אם כן, מה מתכוונת האישה שהבעל צריך להתכוון אליו?
חסידים מספרים (93)
הרב אריה הנדלר
45 - תפילה בעיניים פקוחות
46 - לכבוד שבת קודש
47 - אמת מארץ תצמח
טען עוד
יחס זה שבין האישה לבין בעלה, בין פרל לבין ר' לוי יצחק, חושף בפנינו יסוד גדול בעבודת החסידות, והוא החשיבות שיש להכנות למצווה. כך הם פני הדברים בסיפור שלפנינו, וכך גם פניהם בנוהג שבעולם. האישה מזוהה עם ההכנות לשבת: היא טורחת, מבשלת, אופה, קונה ודואגת לכל צרכי השבת. הבעל, לעומתה, מזוהה עם המצווה עצמה: הוא יברך, יקדש, יבצע וינהל את שולחן השבת.
מבית מדרשו של ה'שפת אמת' יצא המשפט האומר ש"ההכנות למצווה גדולות מן המצווה". ההכנות למצווה משקפות את היחס הפנימי שלנו אל המצווה. מעשה המצווה הוא קצר, ובמעשה אחד כבר יוצאים אנו ידי חובת המצווה. בהכנות למצווה יכול האדם לשקע את רגשותיו, את געגועיו ואת אהבתו למצווה. ההכנה היא בלתי מוגבלת: תמיד אפשר להוסיף עוד ועוד, ככל שתאבה הנפש להוסיף באהבת המצווה. לשבת יש התחלה ויש סוף, אבל להכנות לשבת אין התחלה ואין סוף. לעולם איננו מספיקים להכין את עצמנו כראוי לשבת, משום שההכנה באה מעולם שאין בו הגבלה.
אהבתם של החסידים להכנות המצווה קיבלה את ביטויה ההלכתי בתשובה ששלח ר' צדוק הכהן מלובלין לנכדו של ר' עקיבא איגר, ר' לייבלה איגר. ר' לייבלה מתאר לר' צדוק הכהן מלובלין מצב שבו מזמינים אותו להיות מוהל או סנדק בבריתות, והוא, כיוון שהוא עסוק כל-כך בהכנות למצווה הרמה הזו, מאחר, וכך נדחית הברית משעות הבוקר לשעות הצהרים. הדילמה היא מה להעדיף: זריזין מקדימין למצוות או שמא מצווה הנעשית מתוך הכנה כדבעי. תשובתו של ר' צדוק הכהן פשוטה ונחרצת: עדיפה מצווה הנעשית מתוך התכוננות ראויה על-פני מצווה הנעשית בהקדמת הזמן אלא שלא הוכנה כדבעי.
זו היא תחינתה של פרל: יהי רצון שכשיהא ר' לוי יצחק מברך על החלות יתכוון לאותן כוונות שאני מתכוונת בשעת הלישה. האישה מביאה אל הלישה את כל רגש ההכנה לקראת שבת קודש. את הרגשות החמים הללו משקעת היא בתוך הבצק. הבעל זקוק לברכה של אשתו, שיזכה להתכוון לכוונות הרמות המשוקעות בהכנות למצווה. שיזכה לאותו הלב החם, שיזכה לאותו הרצון הכן והפשוט לקדש את השבת, שיזכה לאהבה שאין לה גבול המתבטאת במעשה ההכנה לקראת שבת קודש.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
