ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
העבר הינו בית ספר מצוין, אך אסור 'להישאר כיתה' כל החיים. זהו אחד המסרים שניתן לראות באגדה בתחילת מסכת ברכות, המספרת על רבי יוסי המהלך בדרך לעת צהריים, ונכנס להתפלל תפילת מנחה בחורבה אחת מחורבות ירושלים. האגדה מספרת כי אליהו הנביא גוער בו על כך. הוא מלמד אותו כמה הלכות בענייני תפילה בדרך וסכנת הכניסה לחורבות.
בימי בין המצרים בהם אנו נתונים, גם אנו במידת מה נכנסים אמוציונאלית לחורבה מחורבות ירושלים, וחשים על עצמנו את האבלות על החורבן. באגדה של רבי יוסי, אליהו הנביא כמו סונט בו על כניסתו לחורבה, ומורה לו: "היה לך להתפלל בדרך", למרות הקשיים הברורים שבכך. מדוע אליהו מעדיף כל כך את הדרך על פני החורבה? אם מסוכן בחורבה למה הפיתרון הוא דווקא בדרך, מדוע לא להסתפק בהרחקה מן הסכנה? נראה שיש מסר חבוי בדברי אליהו זכור לטוב, והוא טמון במתח שבין הדרך לבין חורבות ירושלים. בדרך - פניך לעתיד, בחורבה - לעבר, למרות החשיבות שבזכרונו. לעזוב את התנועה הזורמת, המתקדמת, ולפנות עמוק מדי אל לזיכרון, זהו דבר שמשבש את התיקון וטמונה בו סכנת שקיעה מלנכולית בנוסטלגיה קדושה.
הערצתנו את המקדש כמו גם הערצתנו את הקדושים, זכרוננו אותם וגעגועינו אליהם מחייבים מידה נכונה. המידה הנכונה היא זו שעל פיה אין אירועי העבר משבשים את בנייני ההווה והעתיד. פנינו לבניית המקדש השלישי, להקמת ממלכת קדושים.
דוגמא חריפה ונוקבת לדבר מצויה בדברי ה' ליהושע מיד בפתיחת ספרו:
"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁע... משֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה...", הקב"ה כמכיר את הנטייה האנושית להתכחש למציאות הקשה, מצווה את יהושע להביט ניכחה בגבורה: "משה עבדי מת"! אל תצפה שהוא יעשה את העבודה במקומך, הוא לא ישוב - בשלב זה לפחות. אל תעשה ממנו שליט"א - משה מת! הימנע מתהליכי הכחשה עצמית. אל תאריך מדי בהתפלשות בעפר - ועתה קום! עבור את הירדן, החיים זורמים אל ארץ ישראל ואתה נדרש לעשייה רבה - כמובן בתור משרת משה, לאור תורת משה ודאי.
גם לגבי יציאת מצרים לימדנו הנביא שלעתיד נזכור את נפלאותינו אנו ולא את נפלאות אבותינו: "תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם" אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל" (ברכות דף י"ב)
לכך, אבלות בין המצרים לא תופסת אלא חלק מועט מן השנה, ותשעה באב גם הוא מחדש דברים הדחויים מסדר החיים היום-יומי כמו עצבות ורוח נכאים, ביטול לימוד תורה ואיסור אמירת שלום.
כן הדברים גם בפרשת דברים. משה מלמד את העם מהו ביאור התורה:
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר... רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם... נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ".
נכון, הייתה נפילה. אכן היה כישלון ואמנם היה עונש נוקב - ועם כל אלו, ולמרות כל זאת ומתוך כך - "רב לכם שבת... פנו וסעו לכם... באו ורשו את הארץ".
האדם כידוע, נקרא מהלך, כל שכן העם כולו. אנו הולכים ומיישמים חזונות, מממשים חלומות ומחכים לבאות. לעולם לא נחדל. כאן מצויה אחת מנקודות הכשל של התרבות החילונית, המבקשת לשבת תחתיה בלא להתאתגר באופן מתמיד על ידי העתיד. מי שלא חי את תפילת שמונה עשרה ייפול ב'חזון' תעתועים דוגמת התקווה החלולה ש"בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות". כל מי שמכיר את רשימת הייעודים של ברכת המזון, זו המדברת על 'ארץ חמדה טובה ורחבה', זו העוסקת 'בבית הגדול והקדוש' וזו המייחלת 'ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו' לא יוכל לשבוע מגרגירי שאיפות סכרניות דוגמת ''את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו - יותר מזה אנחנו לא צריכים''! כי עם כל חשיבותם של הדברים הנ"ל, יותר מזה אנחנו לא צריכים?? ומשיח? כהן גדול? נביא? סנהדרין? מקדש?
התנתקות גוררת התנתקות. המתנתקים מן העבר לא יוכלו להביאנו אל עתידותנו שלנו. אולי לעתידות נוסח שוויץ או לוכסנבורג, אך לא אל הייעודים של עם ישראל. ואיך יביאו בלא הזכרון המתמיד, המפכה לתודעתנו 'תמידים כסדרם' דרך התפילות כל יום, הברכות, האבלות על העבר? אין כל כח אפקטיבי שיוכל לפעול את הפעולה הנדרשת לבנות את העתידות לנו בלא זכירת חורבותינו - כי בזכירה סוד הגאולה.
לכן, רק זיכרון מזניק, לא שיקוע מחניק, יכול להובילנו, אך בלא הזיכרון הלאומי שלנו נאלץ לסוב על צירנו תוך בקשת זהותנו האבודה - המפורשת בתורה ובמסורת ישראל.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.













