ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן
אולי בפורים, שהוא הזמן שבו ניצל גופנו מגזרת השמדה. אולי בערב יום כיפור, שבו יש מצווה מיוחדת לאכול. אך בטוח, ששבועות לא היה ברשימה שלכם, שהרי שבועות הוא יום 'רוחני', הזמן שבו התעלינו לעולם הרוח, וזכינו לקבל תורה.
ובכן, תתפלאו לשמוע! היה צדיק אחד כזה, אמורא קדוש ושמו 'מר בריה דרבינא', שהיה צם בכל ימות השנה, חוץ מפורים, ערב יום כיפור ו... שבועות! (פסחים סח:).
במבט ראשון זה נראה תמוה, ועוד יותר תמוה הנימוק שנותנת לכך הגמרא, כיוון שזה "יום שניתנה בו תורה", והרי לכאורה זו סיבה לצום כל היום בשבועות ולעסוק בתורה?
התמיהה גדלה, כשמגלים באותה סוגיא, אמירות נוספות בכיוון זה. הגמרא מביאה שמצאנו בתורה אמירות סותרות – כיצד עלינו לנהוג ביום טוב, האם להקדישו ללימוד תורה או לאכילה ושתייה. לפיכך, נחלקו בכך התנאים: רבי אליעזר סבר שלאדם יש שתי אפשרויות, או להקדיש את כל היום ללימוד תורה או להקדיש את כל היום לאכילה ושתייה. לעומתו, רבי יהושע סבר שיש לחלק את החג כך שחציו ללימוד תורה וחציו לאכילה. מוסיפה הגמרא, שבשבועות כולם מודים שחייבים להקדיש חלק מהיום לאכילה ושתייה, כי זה יום שניתנה בו תורה. ולכאורה זה הפוך מההבנה הפשוטה, שדווקא בשבועות יש להדגיש את לימוד התורה?
ואולי התשובה לתמיהות אלו, רמוזה במאמר נוסף המופיע בגמרא שם, המספרת על רב יוסף, שהיה אוכל עגל משובח (משולש) לסעודת חג השבועות, מפני שבלי יום מיוחד זה, שבו ניתנה תורה, 'כמה יוסף יש בשוק', ובזכות יום זה נתעלה להיות רב יוסף. למה דווקא רב יוסף הדגיש זאת?
כאן רמוז עומק מיוחד. בשבועות, התחיל התהליך של מתן לוחות ראשונות. אולם, בעקבות חטא העגל, לוחות אלו נשברו, ובמקומם קיבלנו ביום הכיפורים לוחות שניות. נמצא, שביום זה אנו חוגגים את קבלת 'שברי הלוחות'.
אחד ההבדלים המרכזיים בין לוחות הראשונות והשניות הוא שעל הלוחות הראשונות נאמר: "והלוחות מעשה אלוקים המה, והמכתב מכתב אלוקים הוא..." (שמות לב, טז), כלומר בלוחות הראשונות גם האבן של הלוחות וגם הכתב היה בידי ה'. לעומת זאת, על הלוחות השניות נאמר: "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי..." (שם לד, א), כלומר האבן הייתה מעשה אדם ורק הכתב היה מעשה ה'. האבן מבטאת את הגוף, הכתב מבטא את הרוח.
עניין זה מבטא את העובדה שלפני חטא העגל, גם הגוף של עם ישראל היה קדוש, ואילו לאחר החטא והתשובה, שבה אלינו הרוחניות הקדושה, אך קדושת גופנו נפגעה. ובכל זאת, גם לאחר החטא, גופנו נותר קדוש יותר מגופם של הגויים, שהרי עדיין נותרו ברשותנו שברי הלוחות הראשונים. הם אמנם שבורים, אך "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". ואכן, הגמרא (עבודה זרה כב.) אומרת שגופנו השתנה במעמד הר סיני לנצח, ש"ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן".
וכאן גנוזה התשובה. יום כיפור שהוא יום קבלת לוחות שניים, הוא יום שבו צמים ופוגשים את ה' רק ברוח ולא בגוף. שבועות, לעומתו, הוא יום תחילת קבלת הלוחות הראשונים, ולכן זהו יום שבו זכינו לקדושת הגוף הישראלי, ובו עלינו לאכול ולשתות.
ומדוע דווקא רב יוסף מדגיש זאת במיוחד? הגמרא (נדרים מא.) מספרת שרב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיו תלמידיו חוזרים בפניו על הדברים שלימדם בעבר, ומזכירים לו את דברי עצמו. לפיכך, רב יוסף הוא גם זה שלימד (מנחות צט.) "הלוחות ושברי לוחות מונחים בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגים בו מנהג ביזיון".
במבט ראשוני, תלמיד חכם ששכח תלמודו, הרי אין לו כלל מעלה. אולם, רב יוסף לימד שהתורה מוטבעת כבר בגופו של אותו תלמיד חכם, ולכן גם אם זכרונו נמחק, עדיין גופו קדוש ועלינו לכבדו, שהרי גם משברי הלוחות פרחו האותיות, ובכל זאת התורה חקוקה בהם וגם האבן שלהם קדושה.
זו הסיבה, שרב יוסף היה מציין את שבועות בסעודה מיוחדת, שהרי גם כששכח תלמודו, וכביכול היה אמור להיות ככל האנשים, בכל זאת תורתו נותרה חקוקה בגופו, ועל כך עליו לשמוח באכילה ושתייה המטיבה עם גופו.
ובעבודת ה', עניין זה מלמדנו את גודל מעלת חג השבועות, שאנו מתקשרים בו לה', עד שהתורה והרוחניות חקוקים ממש בגופינו, בבחינת "כמה לך בשרי", שגם הגוף של כל יהודי נכסף לה'.
ויהי רצון, שנזכה לקבל תורה בשמחה ובפנימיות, לאכול ולשתות ולשמוח עם ה', ונדבק בו בכיסופים עזים בגופנו רוחנו ונשמתנו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
