ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- ישראל והעמים
אנחנו לא מכירים מצווה מוגדרת ומסוימת העוסקת באופן ממוקד ומדויק בשאלה זו. אנו מוצאים בתורה מצווה להילחם, להשמיד את שבעת עממי כנען, לקרוא לשלום, להימנע מהשחתת עצים במלחמת רשות, להעמיד כהן משוח מלחמה, להכרית את זרעו של עמלק ועוד ועוד. כל אלה הן מצוות העוסקות בדרכי הלחימה באויבינו. ברם, מצווה העוסקת בעתיד, וקובעת מלכתחילה את דרכי הזיכרון ההיסטורי כלפי עמים שיעשו בנו את הגרועים שבמעשים – לא קיימת במפורש.
מדברי הנביאים עולה כי הציפייה המתמדת של הנביאים הייתה להיעלמות מוחלטת של העמים שאנסו את האומה הישראלית, למשפט הקב"ה עמם ולנפילתם לתהום תחתיות לנצח. אין אנו מוצאים דרכי תיקון ותשובה ואין אנו מוצאים שיקום יחסים, או לחילופין רדיפה מתמדת וזכירה מתמדת של העוול, אלא היעלמות מוחלטת ממפת ההיסטוריה. על כן, כאשר אנו ניצבים בפני העמים שהיו שותפים ברציחתנו האיומה, ואף על פי כן הם ממשיכים להתקיים – דברי הנביאים אינם נותנים לנו מענה לדרך שבה עלינו ללכת.
כיוון שכך, אנו פונים ללמוד מהתורה כיצד היא ציוותה להתייחס לעמים שנהגו כך בעבר, באופן דומה מאוד למעשים של עמי אירופה. מטבע הדברים, הפנייה העיקרית שנעשתה על ידינו לאורך עשרות השנים האחרונות הייתה המצווה "לא תשכח" שחותמת את פרשת עמלק. את העמים האלה אנו מזהים עם עמלק משתי סיבות: ראשית, גם אם מצוות מחיית עמלק מתייחסת מבחינה הלכתית לזרעו של עמלק הגנאלוגי, אנו למדים את העיקרון שאין אנו רשאים למחול או להתעלם על הפגיעות שפגעו בנו. אנו מחויבים לזכור את מעשיהם של אויבנו, ולא להניח לו בשום אופן ובשום פנים. פרט לכך, יש המדייקים בלשון הרמב"ם כי מלכתחילה התורה ציוותה את המחויבות הזאת לא רק כלפי עמלק שהיה מזרעו של עשו, אלא כלפי כל מי שמבקש להשמידנו, שכן הרמב"ם לא כתב על עמלק "וכבר אבד זכרם", כפי שכתב על שבעת עממין, ועל כן יש שדייקו מדבריו שזכרם לא אבד, שכן בכל דור ודור עומדים עלינו עמלקים חדשים לכלותנו.
האם ההכרעה ללמוד ממצוות זיכרון עמלק על היחס לגרמנים ולעושי דבריהם משאירה פתח כלשהו לקשר עמם? זו שאלה מהכבדות ביותר. יש שטענו שלא, ומכוח זה, לדוגמה, התנהל המאבק הבלתי מתפשר של מנחם בגין נגד כספי השילומים. לעומתם יש שלמדו כי בשוליים אנו מוצאים גם התייחסות לעמלק באופן לא מוחלט. דברי אגדה הקובעים ש"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"; קביעת חלק מפוסקי ההלכה שמקבלים גרים מעמלק; מקומות שבהם משמע ברמב"ם כי גם במלחמה נגד עמלק קוראים להם לשלום, ועוד.
קיומן של הלכות אלה פותח את השער פתיחה מצומצמת. לעולם לא נשכח, ואנו מצווים שלא להניח את העולם בלי דין ובלי דיין. החובה הזאת אינה מוטלת רק על ניצולי השואה, אם כי להם כמובן יש מעמד מיוחד, אלא על האומה כולה. אין זכות לאיש למחול על הפשעים. לעולם נזכיר לעצמנו כי אנחנו צאצאי הנרצחים והם צאצאי הרוצחים, ולא נתעלם מעמדת המוצא הזאת. אולם הדבר יאפשר לנו לראות את תנועת התיקון המוגבלת המסוימת שהם מכוננים בתוכם, ולהכיר בכך שאפשר בשוליים ללמוד ממורכבות היחס לעמלק על המורכבות הזאת.
דור שלישי
ברם, אפשר שמקור ההשראה והמצפן ההלכתי יכול להתמקד במקום אחר בתורה, והוא היחס למצרים. גם המצרים ביקשו להשמיד אותנו - "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". הם העבידו אותנו בפרך במשך מאות שנים ודרדרו אותנו למ"ט שערי טומאה. ואף על פי כן, מצוות התורה ביחס למצרים הרבה יותר מורכבות.
ראשית, התורה מצווה באופן מיוחד וקשה להבנה: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". מצווה זו מהווה אתגר משמעותי להבנת התוכן הפנימי שהתורה מבקשת ללמד אותנו, על איזו תקופת גרות מדובר. סביר להניח שמדובר על התקופה המלווה על ידי ספר בראשית בשנות הרעב. אולם גם אם אכן כך הם פני הדברים – כיצד היינו מתבוננים על מי שיטען היום "לא תתעב את הרוצחים האירופאים כי היינו שנים רבות בגלות בארצם"?
נתבונן בדברי רש"י: "לא תתעב מצרי - מכול וכול, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק". מהי משמעות פסוק זה ביחסנו לכל אותם העמים שהיינו בארצם בשעת הדחק שלנו לאורך ההיסטוריה? השאלה נעשית מורכבת יותר, שכן אין מדובר בעולם הרגשות ויחס התיעוב בלבד, כי אם גם בהיתר חיתון עמהם בשלב מסוים: "בנים אשר ייוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'". לאמור: התורה עצמה מלמדת כי יש שלב מסוים של ריכוך, של פיוס היסטורי, של קבלה – כלפי המצרים. לא מיד, חס ושלום. אבל גם לא לנצח. והחזקוני ביאר כי לאחר שלושה דורות "פוסקת הקורבה", כלומר: אלה הם כבר "מצרים אחרים...".
האם עלינו ללמוד מהיחס לעמלק או מהיחס למצרים? הדעת נוטה שאם צריך לבחור בין שתי האפשרויות – העמים שחוללו את השואה האיומה קרובים יותר לעמלק מאשר למצרים, וזאת מכמה סיבות. העובדה שלא הייתה להם סיבה להשמידנו, בעוד למצרים היה אינטרס מסוים ופחד "ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ", העובדה שהגרמנים פעלו כמכונת רצח שיטתית ואילו המצרים הבחינו בין הבנים לבנות, ועוד ועוד.
ברם, אפשר שההנחה שהדברים חייבים להיות תואמים באופן מוחלט למצרים או לעמלק היא הנחה שגויה. אין ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואין עמי אירופה מכוונים בדיוק להיותם עמלק או מצרים, כי אם למציאות הנעה בין שניהם, ואם כן – אי אפשר לקבוע באופן מוחלט מהי הדרכת התורה ביחס לעמי אירופה.
ואולי עולה מתוך הדברים שלעולם לא יהיה אפשר להתעלם מהפער בין צאצאי הרוצחים לצאצאי הנרצחים, ויש לזכור את היסוד הזה. לא זו בלבד, אלא שלא ניתנה לאף אחד הרשות למחול על מה שנעשה. מתוך נקודת מוצא זו אנו נמשיך לפעול לאורך הדורות כולם. כמו כן אסור לנו להתעלם מהעובדה שחלק מהם רואים את עצמם בכלל כקורבנות "התקופה השחורה של עמם" ולא כאחראים עליה, ואסור לנו לקבל את ההנחות האלה. במקביל, אין אנו רשאים להתעלם מדברים שנעשו ונעשים, מפעולות הצועדות במסלול של תיקון בסיוע למדינת ישראל לאורך עשרות שנים, במישורים שונים, בהגבלות שקיבלו על עצמם בתחום המחקר הגנטי ומימושו, בהובלת הניסיונות להיאבק באנטישמיות וכדומה.
כמו באיסור על הקשר עם המצרים, צומח דור שלישי שיש בו גם מעט ניצוצות של אור, אנושיות ובקשת תיקון. כל אלה אינם מחפים חס ושלום על התהום העמוקה שלא ניתנת לגישור, אך שולחים קווים דקים של אפשרות לקשר מצולק מאוד, שילך ויתבאר במשך הדורות.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
