ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
בשנים 1914-1913 התחוללה בארץ ישראל מלחמת השפות. מצדדי העברית המתחדשת נאבקו בתוכנית של חברת 'עזרה' כי שפת הלימודים בטכניון תהיה גרמנית. לאחר כעשור הוקם "גדוד מגיני השפה העברית", שבנוסף להסברה ותעמולה נקט באלימות – יידוי אבנים, תלישת כרזות, "פיצוץ" הרצאות – כדי להשליט את השפה העברית.
יעקב זרובבל, מייסד מפלגת 'פועלי ציון שמאל' הקומוניסטית, תיאר את מלחמת השפות: "גרוע מהרדיפות הוא הפוגרום השיטתי, הפסיכולוגי והאידיאולוגי, הנהוג על ידי החברה הרשמית כנגד הזכות לשימוש בלשון יידיש".
בימי המדינה שבדרך, "היישוב העברי" היה השם שאומץ על ידי החלק החילוני של הציבור שעלה ארצה, כדי לבדל עצמו מהיישוב הישן. בעצם לבדל עצמו מההגדרה "יהודי", המזוהה עם הגלות. היה זה ניסיון לחזור לימי התנ"ך, לאברהם העברי, ליעקב ומשפחתו העברים: "מהתנ"ך אל הפלמ"ח", תוך דילוג על החלק הגלותי הכולל את התורה שבעל פה ובעיקר את הספרות ההלכתית. חידוש השפה העברית הפך למטרה עצמית, ו"עברי דבר עברית" הייתה הסיסמה.
הראי"ה, שהבחין באימוץ סממנים לאומיים תוך ריקון התוכן המקורי, בבחינת "תוכו זרק קליפתו אכל", הזהיר מפני התוצאות החמורות של התהליך שיביאו לתוצאה הפוכה לחלוטין מהתוכנית: "והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפְּנים הוא כולו אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולבסוף גם לשנאת ישראל וארץ ישראל" (אגרת קמד).
עוד כתב בדאגה רבה כי לסגנון זה של תחיית השפה אין בעצם נשמה שתחיה אותה, גם אם בשלב הנוכחי נראה שהיא מצליחה ומתקדמת: "בלא טל חיים של אהבת אלוקים ושל אמונת חיים מלאה חופש, משרכת הלאומיות את דרכה ותתיימר בחיצוניות של שפה שאינה מכרת את עזוז רוח קודשה של ארץ שהיא מתכחשת לפליאות סגולותיה. אין אמונה ואין דעת אלוקים, אין הוד מוסר ואין גבורת רוח – ואיה דם הנפש אשר תחיה בו?" (אורות, זרעונים, עמ' קלד).
יהדות כתרבות
בשנים האחרונות מתגברת מאוד המלחמה על השפה. תוכנה הוא שינוי המובן המקורי של מילים ומושגים וניכוסם לטובת מגמות שונות ואף הפוכות. אביא דוגמאות ספורות המייצגות רבות נוספות.
מה זו ישיבה – הכול יודעים. להצמיד את המילה "חילונית" ל"ישיבה", דומה לגניבת זהות או מוניטין. "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", שם לומדים תורת ה', ומברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". בוודאי לא מקום שבו לומדים במנותק מההקשר האלוקי, או מחַלְנים "טקסטים יהודיים". התופעה אינה חדשה. חכמים אמרו כי "מנשה קדר את האזכרות" (סנהדרין קג, ב). נראה כי חכמים לא התכוונו לומר שהוא ישב עם סכין וחתך מספר התורה את שמות ה'. כוונתם הייתה לומר שהוא "חילן" את התורה כשהוציא ממנה את היותה דבר ה' המתגלה אלינו. כך הפך אותה ל"תרבות לאומית". מה שנקרא היום "יהדות כתרבות", כביכול זה פרי ההמצאה האנושית־יהודית, בלי קשר למקור האלוקי. שלא כלימוד המסורתי שעליו נאמר: כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש – ניתן למשה בסיני (קהלת רבה, א).
מהו מדרש? מדרש רבה, תנחומא או מדרשי הלכה. המצאת "מדרש" בידי בני זמננו אינה אלא יומרה מגוחכת. משתמשים בסגנון הלשון המדרשית, כביכול עומדים בשורה אחת עם גדולי חכמי התורה שאת מימיהם אנו שותים.
המושג שלום ידוע – "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד... וחרב לא תעבור בארצכם" (ויקרא כו, ו). אלא שיש מי שהפכו את תוכנו לכניעה מבישה של מדינת ישראל לאויביה וחימושם בנשק המופנה נגדנו. משתמשים במושג קדוש זה, שהוא אחד משמותיו של הקב"ה, "ויקרא לו ה' שלום", תוך היפוך כוונתו. אמונה – הפכה ל"נרטיב". במקום "וצדיק באמונתו יחיה" – איש באמונתו יחיה. יחי ההבדל.
פרויקט הישראליזציה
ישראל. זהו שמו של יעקב אבינו - "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", אשר מלווה אותנו לאורך ההיסטוריה. לקראת יציאת מצרים, הקב"ה קורא לפרעה לשלוח את "בני בכורי ישראל". לקראת מתן תורה נאמר למשה "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל". המצוות נאמרו למשה בקריאה "דבר אל בני ישראל". כך גם בלשון חז"ל במקומות אין ספור.
מקימי המדינה קראו לה ישראל, כי היא ארצו של עם ישראל. אומנם ניתנו זכויות רבות למיעוטים היושבים כאן, אך ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. כך בהצהרת בלפור וכך במגילת העצמאות.
הזהות של העם עם דתו יצרה בעיה בקרב מי שאימצו אידאולוגיה ואורח חיים חילוניים. הם היו בעמדת השלטון בעת הקמת המדינה, ואף שהיו ברובם קשורים לתחושת המשכיות היסטורית – לא היו מוכנים לזהות דת עם מדינה, אלא כמו הלאומיות האירופאית המפרידה ביניהם. מן הצד השני, לא היו מוכנים לנתק לגמרי את הפתיל ההיסטורי. זו תמצית הקונפליקט המובנה בזהותה של המדינה.
ברבות השנים הולך ונפרם פתיל הקשר ההיסטורי בקבוצות מסוימות. חלקן משפיעות בשיח התקשורתי והציבורי, ונאבקות לחַלֵן גם את המושג ישראלי, לשנות את תוכנו המובהק. הגדיל לעשות נשיא המדינה בנאום השבטים שלו כשהכניס גויים בתור שבט (!) בעם ישראל. זו התבוללות בקנה מידה לאומי, שמפניה כבר הזהיר הרב קוק כשלחם נגד המשפט "הציונות דבר אין לה עם הדת".
הרצון המוצדק שלא לאבד את העושר הרוחני והתרבותי שלנו, כשמן הצד השני אין כוונה להיות נאמן למטרותיו ולאמונה שבבסיסו, יצר גם את המושגים "הלכה ישראלית" ואף "רב ישראלי", בידי גורמים הרחוקים מנאמנות לשולחן ערוך ולרבנות המסורתית. זאת תוך שינוי זהות ותוכן של ההלכה ומוסד הרבנות, החל משינויים קלים ועד שינויים דרמטיים.
יהיו שיטענו – אין לך מונופול על השם רב, על השם ישראל או על התורה. נכון, אין לאף אחד. אך ישנם מושגים שהמשמעות שלהם ברורה כמו גם ההקשר והתוכן שהם מבטאים. שימוש במושגים אלה תוך ריקון התוכן המקובל – מעוות ומסלף.
איש אינו מונע מכל המעוניין לאמץ חלקים כאלה ואחרים מתוך היהדות. יש בחירה חופשית ואפשר לבחור כל דבר. אך היושר הבסיסי דורש חד־משמעית שלא לסלף מושגים ולהשתמש בהם שלא לפי מובנם המקורי והמקובל. אדם לא יכול לקרוא לעצמו "רב" כשהוא איננו כזה, כפי שאיש לא יעז לקרוא לעצמו דוקטור או פרופסור כשלא עבר את ההכשרה המקובלת לשם כך. "הלכה ישראלית" היא כמו "ביולוגיה קומוניסטית", בכיכובו של ליסנקו הנתמך בידי סטאלין.
המתנגדים לפרויקט הישראליזציה זוכים למבול של מאמרי שטנה, שיימינג, הוקעה, נישול ממשרות או חסימה ברשת מגדוד הישראליזציה האלים, יורשו של גדוד מגיני השפה.
על נאמני המסורת למחות ללא הרף נגד חילול הקודש וחילונו. ובעיקר – לא להתפתות להטפות הנוטפות שמן חלקות של פלורליזם מזויף ודורשות לגיטימציה בסיסמת "שבעים פנים לתורה".
מתברר שאפילו להיות נאמן לשם ישראל קשה כטיפוס על קיר חלק. מה שדורש מאיתנו מאמץ מיוחד לשאוב כוחות ממעמקי הזהות ומהקשר האיתן עם מי שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואת השם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
