ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
השורש של המילה 'שירה' - ש. ר. ה, הן אותן אותיות המופיעות בשם 'שרה אמנו', ומובא בתוספות (סנהדרין לז ע"ב) שבני ישראל אומרים שירה בשבת במקום המלאכים. על הקשר ביניהם נרחיב בהמשך.
על פי הספר 'חובת הלבבות' (פרק ה) הדרגה הגבוהה ביותר היא 'מידת ההשתוות'. היינו, שאדם חי את חייו בידיעה מתמדת של "שיויתי ה' לנגדי תמיד", ואין אצלו שום שינוי והבדל בין מצב טוב למצב רע, אלא תמיד הוא רואה את הקב"ה.
על פי דבריו כותב השפת אמת זיע"א על מעלתה של שרה אמנו: "והיא מעלה גדולה להיות אדם עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו, ויש ניסיון לעני ועשיר, ושרה אמנו בתחילת ימיה עברו עליה כמה זמנים קשים ברעבון ובלקיחתה לפרעה ואבימלך, ובסוף ימיה היה לה כל טוב, ולא נעשה בה שום שינוי בכל השינויים האלה".
לומדים אנו משרה אמנו את הדבקות והקשר לבורא עולם שחיה את חייה במידת ההשתוות מתוך ביטול לה' יתברך.
מובא מצדיקים: קרית ארבע- 'קריאת ארבע'. היינו, ששרה אמנו ראתה תמיד מול עיניה ארבע אותיות של שם 'הויה' בחינת 'שויתי ה' לנגדי תמיד', ויצאה נשמתה בקריאת שם הוי"ה. לכן נקברה בחברון לשון התחברות והתקשרות.
שרה אמנו האמינה כול חייה שהיא בידיים הטובות והמחבקות של אבינו בשמים שעושה הכול לטובתה, ולכן היו "כולן שווין לטובה".
ומתוך כך, היא הורישה לנו ירושה יפה מאוד שעליה בנוי הקיום של עם ישראל 'מידת הביטחון', להאמין ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", שזה ה א' ב' של יהודי- א'מונה ב'יטחון.
ועוד כותב השפת אמת: "שיר אותיות ישר", בני ישראל מכניסים את השבת ב"מזמור שיר ליום השבת", ונאמר שם "להגיד כי ישר ה''', כדי לזכור בישרותו של יוצר בראשית "ולא עוולתה בו".
בנוסף לכך, בשבת קודש צריך האדם צריך לזכור את ישרותו שלו -"והאלוקים עשה את האדם ישר". כי בשבת יש ליהודי את היכולת להתחבר מחדש לעצמיותו הקדושה והטהורה 'חלק אלוק ממעל'.
השבת נותנת ליהודי כוח להיות מקושר ואחוז בנקודת האמונה הפשוטה והתמימה שטבועה בו שהיא 'מידת ההשתוות'.
שבכול מה שיעבור עליו בימות השבוע כול מיני פיתולים ועקמומיות בחינת "כל משבריך וגליך עליי עברו", בהכול יחזיק מעמד בביטחון שלם בהקב"ה- "גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד".
עובד ה' יודע שתמיד יש נקודה טהורה וישרה שלא ניתנת לשינוי, שכול מה שעובר עליו נעשה רק ממנו יתברך. ואין הפרש אצלו בין ירידה לעליה, אלא בהכול הוא מקיים "אם חסד אשירה ואם משפט אשירה".
וכפי שבשיר יש תנועות משתנות של עליות וירידות, והאדם עושה מהן תבנית אחת. כך אדם שמחובר לבוראו אינו מתפעל לא מעליה ולא מירידה, רק יש לו לב אחד וישר לאביו שבשמים. לא אכפת לו כלום ואינו חפץ בדבר, רק רוצה הוא את הקב"ה בעצמו.
ההבנה שחייו של אדם מובנים מעליות וירידות מביאה את האדם למצב של שירה. יהודי שחי את חייו מתוך אמונה וביטחון הופך מרירות למתיקות, גם כשחשוך מגלה הוא את האור.
סגולת השבת משפיעה על האדם אמונה וביטחון, הידיעה שהחיים של האדם מלאי אורה ושמחה נוסכת בו את הרצון והחשק לשיר לבורא עולם ולהודות לו, וכלשונו של רש"י (ערכין יא ע"א) "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה".
ומובא במדרש (אותיות דרבי עקיבא) "לא ברא הקב"ה עולמו אלא בשביל שירה וזמרה". ומכיוון ששבת היא תכלית הבריאה, ממילא מובן שבשבת קודש יש לנו את הזכות לשורר ולזמר בקול נעים, לשיר שירי שבת מתוך שמחה וחיות, ערגה וגעגועים להתדבק בחי החיים.
כפי הנאמר לעיל, שרה אמנו נקברה בחברון שהוא לשון חיבור. רבי נחמן מברסלב זיע"א כותב (ליקוטי מוהר"ן תנינא ל"ב) שעיקר ההתחברות וההתקשרות לה' יתברך וקבלת עול תורה, הוא דווקא על ידי ניגון ושירה.
וידוע הסיפור על אחד מגדולי ישראל שחי בדור האחרון שבניו לא הלכו כולם בדרך הישר, וכששאלו לרב מדוע זאת, ענה להם אמנם למדתי תורה בשולחן שבת אבל לא שרתי שירי שבת, ואכן ילדים שרואים אבא ששר שירי שבת בשולחן יושפע עליהם יראת שמים טהורה ואהבת ה' ובוודאי ילכו בדרך הישר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
