ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, א-ב).
שמעתי פעם סיפור מפיו של רבי נח ויינברג זצ"ל ראש ישיבת אש התורה, מגדולי מצביאי עולם התשובה, יום אחד מגיע אליו אחד מתלמידיו, ומספר לו, שהוא שב זה עתה מהכותל המערבי, הוא ניסה לחוש בקדושת המקום, אבל לא הצליח, הוא לא הרגיש כל קדושה, רב נח השיב לו בשאלה, ואת הַבַּפוּפְצִ'יק ראית שם? בַּפוּפְצִ'יק??? מה זה? שאל התלמיד בפליאה. רב נח חוזר שוב על השאלה: אני שואל אם ראית בכותל את הַבַּפוּפְצִ'יק? התלמיד נבוך... הוא כבר מבולבל לגמרי, ופונה אל רבו, רבי! אינני יודע מה זה בַּפוּפְצִ'יק, איך אראה דבר שאינני יודע מה הוא?! רב נח מחייך ומשיב לתלמיד הנבוך, וקדושה אתה כן יודע מה היא??? אנשים מתלוננים שאינם מרגישים קדושה כשהם כלל לא יודעים על מה הם מדברים, הם אינם יודעים קדושה מה היא, ומצפים לחוש בה???!!! צריך ללמוד ולהבין מה היא קדושה ורק אחר כך אפשר לדעת למה לצפות.
התורה הקדושה מצווה עלינו "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם", איך נוכל לקיים ציווי זה אם איננו יודעים קדושה מה היא?
"קדושים תהיו", ראה מה כתיב: כי אלהים קדושים הוא (יהושע כד יט)... אמר רבי ברכיה: מהו קדושים הוא? שהוא קדוש בכל מיני קדושות, שכל מעשיו בקדושה. דבורו בקדושה, שנאמר: אלהים דבר בקדשו (תהלים ס, ח). דרכו בקדושה, שנאמר: אלהים בקודש דרכך (תהלים עז, יד). הלוכו בקדושה, שנאמר: הליכות אלי מלכי בקודש (שם סח, כה). חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו (ישעיה נב, י). מראהו בקדושה, שנאמר: כן בקודש חזיתיך (תהלים סג, ג). קילוסו בקדושה, שנאמר: מי כמוך נאדר בקודש (שמות טו, יא). הרי, כי אלהים קדושים הוא, כי קדוש בכל מיני קדושות (תנחומא קדושים יט, ד).
המדרש מפליג בכל קדושותיו של הקדוש ברוך הוא, אבל אין לנו באמת כל הבנה או כל השגה בכך, ואיך כל זה קשור אלינו. איך ניתן לצוות עלינו לקיים דבר שאיננו יודעים מה הוא???
רש"י מפרש על פי דברי המדרש (ויקרא רבה כד, ו), "קדושים תהיו" - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה. שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, אשה זונה וחללה וגו', אני ה' מקדשכם (ויקרא כא, ז-ח), ולא יחלל זרעו, אני ה' מקדשו (ויקרא כא, טו), קדושים יהיו, אשה זונה וחללה וגו' (ויקרא כא, ו-ז).
הרמב"ן מפרש, "קדושים תהיו" - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו, וכך שנו שם (ויקרא יא, מד), והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים. והענין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת בשר ויין, אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב הזה אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות, ימעט במשגל... ויקדש עצמו מן היין במיעוטו... וכן יפריש עצמו מן הטומאה אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה... וכן ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה, ומן הדבור הנמאס... בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם, שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים...
רש"י והרמב"ן מסכימים שמצוות "קדושים תהיו" טומנת בחובה ציווי להיות פרושים, לדעת רש"י מדובר בציווי נוסף לפרוש מן העריות, ולדעת הרמב"ן מדובר בציווי מיוחד לפרוש מן המותרות, כדי שלא להיות נבל ברשות התורה, אם כך הוא הדבר, מדוע לא ציוותה התורה בלשון פרושים תהיו, מהו קדושים תהיו, ולכן חייבים לומר שפרישות איננה הגדרת הקדושה אלא הדרך להגיע לאותה קדושה, אבל עדיין איננו יודעים מה היא אותה קדושה.
" מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא), הִנֵּה הַקָּדושׁ בְּמֻחְלָט הוּא הַבִּלְתִּי נִפְסָד כְּלָל, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיותָן אֵינָם חוזְרִין לַעֲפָרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ג) "הַנִּשְׁאָר.. בִּירוּשָׁלַיִם קָדושׁ יֵאָמֶר לו".. מַה קָּדושׁ לְעולָם קַיָּם אַף הֵם לְעולָם קַיָּמִין (סנהדרין צב.). אָמַר, שֶׁאֵין כְּמו הָאֵל יִתְבָּרַךְ נודָע לְאַדִּיר וּמֶלֶךְ עַל כָּל אֱלהִים קְדושִׁים וְנִצְחִיִּים, וּלְפִיכָךְ לו לְבַדּו יֵאות לְשַׁנּות טֶבַע כָּל נִמְצָא בִּלְתִּי נִפְסָד, כִּי נִצְחִיּוּת כָּל נִצְחִי לא יִהְיֶה זוּלָתִי מֵאִתּו יִתְבָּרַךְ (ספורנו).
" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו), בְּצַלְמֵנוּ - שֶׁהוּא עֶצֶם נִצְחִי וְשִׂכְלִי. וּבָזֶה פָּתַח הָאֵל יִתְבָּרַךְ פֶּתַח בְּתורָתו, לִקְנות יְדִיעָה בַּעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים בִּידִיעַת נַפְשֵׁנוּ. כִּדְמוּתֵנוּ - בְּעִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוּת שֶׁיִּדְמֶה בָּם קְצָת לְפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, בְּצַד מַה שֶּׁהֵם פּועֲלִים בִּידִיעָה וּבְהַכָּרָה. אָמְנָם פְּעֻלָּתָם הִיא בִּלְתִּי בְּחִירִיִּית, וּבָזֶה לא יִדְמֶה לָהֶם הָאָדָם, וּבִקְצָת יִדְמֶה הָאָדָם לָאֵל יִתְבָּרַךְ, הַפּועֵל בִּבְחִירָה. אָמְנָם בְּחִירַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ הִיא לְעולָם לְטוב, וְלא כֵּן הַבְּחִירָה הָאֱנושִׁית. וְעִם זֶה, הִנֵּה הָאֱלהִית עַל אפֶן נִכְבָּד מְאד יותֵר מִן הַבְּחִירָה הָאֱנושִׁית. לָכֵן אָמַר "כִּדְמוּתֵנוּ" כְּמו דְּמוּתֵנוּ, וְלא "בִּדְמוּתֵנוּ" בֶּאֱמֶת (ספורנו).
" קְדשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב), אַחַר שֶׁהִשְׁרָה שְׁכִינָתו בְּיִשְׂרָאֵל לְקַדְשָׁם לְחַיֵּי עולָם כְּמו שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּאָמְרו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוי קָדושׁ" (שמות יט, ו), וּבְאָמְרו "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים, וִהְיִיתֶם קְדושִׁים" (לעיל יא, מה), וְהִבְדִּילָם מִטֻּמְאַת הַמַּאֲכָלות וְהַזֶּרַע בְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, וְהַנְּגָעִים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה, וּמִטֻּמְאַת הַזָּבָה, וְטֻמְאַת הַחֲטָּאִים, כְּאָמְרו "מִכָּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (לעיל טז, ל), וּמֵחֶבְרַת הַשֵּׁדִים, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה, וּמִטֻּמְאַת הָעֲרָיות (פרק יח) כְּאָמְרו "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה" (לעיל יח, כד), אָמַר עַתָּה שֶׁהַכַּוָּנָה בְּכָל אֵלֶּה הָאַזְהָרות הִיא שֶׁיִּהְיוּ קְדושִׁים, וְזֶה כְּדֵי שֶׁיִּדְמוּ לְיוצְרָם כְּפִי הָאֶפְשָׁר, כְּמו שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת הָאָדָם, כְּאָמְרו "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו), וְזֶה בֵּאֵר עַתָּה בְּאָמְרו כִּי קָדושׁ אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם. וְרָאוּי שֶׁתִּדְמוּ אֵלַי כְּפִי הָאֶפְשָׁר בְּעִיּוּן וּבְמַעֲשֶׂה...
דברי רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ פותחים לנו פתח להבנת המושג קדושה. על פי ההבנה הבסיסית ביותר של השכל האנושי, הקדוש ברוך הוא, הוא כולו רוחני, נצחי, והטוב המוחלט, זוהי הגדרתו של המושג קדוש אצל הקדוש ברוך הוא. המין האנושי הרי הוא מורכב מהנשמה הרוחנית, חלק אלוה ממעל, ומהגוף הקרוץ מחומר. בכל ימיו עלי אדמות, ניטשת מלחמה פנימית בין הנשמה הדורשת את מזונה הרוחני, לבין הגוף הדורש את תאוותיו החומריות. אם כן, כאשר מצווה הקדוש ברוך הוא על האדם, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", הרי הוא כאומר לו, בן אנוש, יצור מורכב, תן את הנצחון לרוח על פני החומר, נשמה יקרה, תתגברי על הגוף, תקדשי את החומר, "רָאוּי שֶׁתִּדְמוּ אֵלַי כְּפִי הָאֶפְשָׁר בְּעִיּוּן וּבְמַעֲשֶׂה". "קדושים תהיו", תהיו רוחניים, כך גם תהיו נצחיים, כך גם תהיו טובים יותר, כי קדוש אני ה' אלוהיכם, כי אני ה' אלוקיכם כולי רוחני, נצחי, והטוב המוחלט, והדרך להתקרב אלי, הדרך להגיע לקדושה, היא לקיים את הציווי "קדושים תהיו", על ידי פרישה מהחומריות, כך נעשים רוחניים יותר, נצחיים יותר וטובים יותר.
בהבנת המושג קדושה, ובכך שציווי התורה "קדושים תהיו" מכוונת לכך שיש לפרוש מהחומריות, ולהפוך לרוחניים יותר, מסכימים כולם. המחלוקת בין רש"י לרמב"ן היא רק מה הוא הדבר החומרי ממנו יש לפרוש, שאליו מכוונת התורה כאן בציווי "קדושים תהיו", שלרש"י כוונת התורה כאן היא שיתרחקו מהחטא החומרי ביותר שהוא העריות, וכך גם מפרש המהר"ל מפראג בפירושו גור אריה על התורה (פרשת קדושים אות ג) את דברי רש"י, "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה" – ונראה הטעם, שאחר ששם קדושה נאמר על פרישה מן עניני הגוף ותאותיו, יותר ראוי על גדר ערוה, שהם תאות הגוף ביותר, ולכך מי שהוא נוטה אחר זנות יאמר על זה שהוא מעשה בהמה, כמו שפירש רש"י בפרשת נשא (במדבר ה, טו) אצל קמח שעורים, לפי שהזנות ענין גופני, וזה ענין הבהמה שהיא כולה גוף וחומר, ולכך, מי שפורש מן הערוה הוא פורש מתאות הגוף החומרי, ולפיכך נקרא 'קדוש', רוצה לומר פרוש מעניני העולם הזה, שהוא גוף. ולרמב"ן כוונת התורה כאן היא שנפרוש מכל המותרות ולא נהיה נבל ברשות התורה, וכך נהיה רוחניים יותר.
בספר הישר המיוחס לרבנו תם, השער התשיעי - בסימני רצון הבורא ובאשר יוכל אדם להכיר אם מצא חן בעיני אלהיו ואם קיבל מעשיו, כתב, דע, שכל הרוצה להכיר אם אלהיו רוצה אותו, ישקול נפשו כאשר אמרנו בין הזכיות והעוונות, ואם יראה כי נפשו נוטה לתאוות הרעות ולרדוף אחר העושר ולתאות הנשים והבצע והגזל והתענוגים, יותר מאשר היא נוטה לעבודת האל ולתפילה ולצדקות ולמעשים טובים, ידע כי הוא רשע, וכי האל אינו מקבל מעשיו, ואם היה נוטה למעשים הטובים יותר מאשר הוא נוטה לדברים הרעים, ידע כי עלה זכרונו לטובה.
לכאורה ניתן ליישם את דברי הספר הישר גם לגבי מדרגת הקדושה, אם אדם רוצה לבחון את עצמו, האם ועד כמה זכה למדרגת הקדושה, יתבונן בעצמו ויבדוק האם הוא נוטה יותר לדברים רוחניים, ללימוד התורה, לתפילה, למצוות ולמעשים טובים, או שהוא נוטה יותר לדברים חומריים, לתאוות ותענוגי העולם הזה, לפי תוצאות הבדיקה יידע היכן הוא עומד במדרגת הקדושה, ואיך להמשיך בעבודת הקודש, על מנת לעלות ברוחניות.
יהי רצון שנזכה לקיים את ציווי התורה "קדושים תהיו" ובכך נהיה לממלכת כהנים וגוי קדוש, כרצונו של הבורא יתברך שמו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
