^ 1 "חדלו קרובי ומידעי שכחוני" (איוב יט, יד), וכן "אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תיקרא" (משלי ז, ד).
^ 2 התורה אמנם חייבה בייבום את האח בלבד, אך בפרשיותנו, וכן במעשה תמר ויהודה ניתן לראות את הרחבתו של מושג זה. ובלשונו של הרמב"ן בבראשית לח, ח. "והיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה... וחכמי ישראל הקדמונים, מדעתם הענין הנכבד הזה, הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה, באותם שלא יהיה בהם איסור השאר, וקראו אותו גאולה. וזהו ענין בועז, וטעם נעמי והשכנות". [שהשכנות אמרו - יולד בן לנעמי כי אז חזר לה בן שאבדה שהוא מחלון, וזהו אמרן יולד בן לנעמי, ולא לרות או לבועז. (באור הלבוש לרקאנטי "ה א')].
^ 3 על פי חשבון הגמרא - בועז הוא בן דודה של נעמי, ואלימלך הוא דודם.
^ 4 אבצן - שבע שנים. אילון - עשר. עבדון - שמונה. שמשון - ארבעים. עלי -ארבעים. שמואל ושאול - צרוף שנות הנהגתם נע בין שלש עשרה שנה (זבחים קיח, ב, וכן בסדר עולם רבה פרק יג) ואולי שש עשרה שנה (על פי חשבון יתרת השנים מימי יפתח ועד לבנין הבית ואולי אף יותר - אם נניח ששאול מלך יותר משנתיים) (עיין בדעת מקרא במבוא לספר שמואל בפרק יז).
^ 5 בניגוד לאבצן, אשר בתחילת דרכו זכה לששים צאצאים, וביטא בכך את אמונתו הגדולה בחיים ובתקותם, מנוח ואשתו עקרים. לא נזכרת בפסוקים תפילתם או כל נסיון להחלץ ממצוקתם זו. נראה שמדרש זה בא להמחיש את הסתייגותו הגדולה של בועז מדרכו של מנוח. בועז ראה בו את התוצר המעוות של רוח היאוש שבתקופתם, ומשום כך מכנהו בשם "פרידה עקרה". (הפרידה היא תוצר הכלאיים הגורמות לעוות הטבע העולמי, ובדומה לכך היאוש מעוות את קומתו הרוחנית של האדם).
^ 6 המדרש קושר את יחסו זה של בועז אל מנוח, אל העונש אשר בצידו - מות כל צאצאיו. העונש מעמידו במצב הדומה למצבו של מנוח, ללא המשכיות. ניתן לראות במדרש זה, המשך לתפיסתם של חז"ל בדבר אחריותם של המנהיגים על מצבו הרוחני של הדור ש"היה עליהם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם, ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן, ויחזרו בכל עיירות ישראל... וילמדו את ישראל דרך ארץ...". עיין בתנא דבי אליהו רבא פרק יא.
(הערות 5 ו- 6 - בשם הרב אברהם רמר זצ"ל).
^ 7 האמנם שבדברי בועז לרות "ועתה כי אמנם כי אם גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני" לא כתוב שאין גואלים נוספים בקרבה זהה לאלימלך. אך בכל אופן אילו היו אחיינים נוספים לאלימלך, שבנוסף לכך הם גם אחיה של נעמי אשר נאלצת למכור את השדה בענייה, קצת קשה היתה ההתעלמות מהם.
^ 8 האם היתה מסורת בידי המשפחה שהם צאצאי פרץ ונחשון, עתידים להעמיד מלכות בישראל? אין באמתחתי תשובה ברורה לכך. אם אכן כך הוא - אזי שאלת העמדת המלכות מקבלת משנה תוקף בהקשר לסוגייתנו ואכמ"ל.
^ 9 אין בדברנו אלו התייחסות לשאלה ההלכתית האם שייך איסור אונאת דברים בכינוי זה, וכוונתנו היא להורות על החסרון המוסרי שבלשון זו.
^ 10 רות אמנם נתגיירה על פי חז"ל. ונחלקו רש"י והאב"ע האם נתגיירה עוד בחיי מחלון וכליון (אב"ע) או שנתגיירה רק עכשיו בהמשך לדבריה "עמך עמי ואלהיך אלהי" (רש"י).
^ 11 ביחס למן אומרת התורה: "והעמר עשירית האיפה" (שמות טז, לו) ומצינו שמידת נפח זו הספיקה כמזון ליום אחד. ולפי זה אספה רות מזון בכמות המספקת לכעשרה ימים!
^ 12 רש"י בראשית לח, יא "כי אמר פן ימות - מוחזקת היא זו שימותו אנשיה".
^ 13 "הכר נא למי החותמת והפתילים" - צרוף הלשון "הכר נא" מופיעה פעמיים בתנ"ך. בפעם הראשונה בדבריהם של האחים אשר מכרו את יוסף בעצת יהודה, ובפעם השניה - בדברי תמר אל יהודה רגע לפני שהוציאוה לשריפה. מלים אלו, הן שמובילות את יהודה להכיר כי "צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני" (בראשית לח, כו). ובכך מכיר הוא כי בניו מתו לו בעוון מכירת יוסף ולא בעוונה של אותה אשה.
^ 14 גם בספר בראשית קשורה הפרשה להעמדת זרע המלכות. וקשורים הדברים למשבר הגדול הפוקד את בית יעקב אחרי מכירת יוסף, משבר אשר גרם ליהודה לנטוש את בית אבא "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" (בראשית לח, א)ץ וגם שם ישנה הוא אמינא כביכול שהמהלך "תקוע". ובלשונו של המדרש רבה בפתיחה לפרק ל"ח בבראשית "ויהי בעת ההיא". ר' שמואל בן נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את המחשבות" (ירמיה כט, יא), שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק, בורא אורו של משיח".
^ 15 הוזכר כאן רק את הקשר במבנה הפרשיות בכללות, ניתן להרחיב ולראות את ביטויו בפסוקים ובהקשרם באופן מקיף הרבה יותר. והאריך בכך הרב יהודה שחור במאמרו: על יד איש פרצי - פרץ ומשיחיותו בספר "ישועות עוזו" ספר זכרון לרב עוזי קלכהיים זצ"ל עמ' 215-236 - (הערת העורכים).
^ 16 הגמ' שם מבארת את שאלת שאול ביחס לדוד "בן מי זה הנער" (שמואל א יז, נה) - בשאלה על ייחוסו - האם מפרץ הוא בא או מזרח, ועל כך עונה דואג - "עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי הוא לבא בקהל אם לא, משום שהוא מצאצאי רות המואביה".
^ 17 זהו לשון הפסוק ביחס לאיסור עריות באח ואחות, וזוהי גם כן דוגמא לחסד אשר איננו מחובר לתיקונו של עולם, וממילא ממיט הוא כרת על עושהו.
^ 18 ובהרחבה עיין בתחילת המאמר בפרק ג - "המעגל השני".
^ 19 מסתבר שהשמועה במואב על דבר קיצו של הרעב נתפרשה על ידי הסובבים אותה באופן אחר.
^ 20 על משקל "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעיתי" בשיר השירים. ובהרחבה עיין במאמר "קול דודי דופק" לגרי"ד סולובייצ'יק בספר בסוד היחיד והיחד עמ' 331-400.
^ 21 לעיל פרק ו תחת הכותרת "המבט המיוחד אשר לבועז" התייחסנו למדרש דומה המובא בילק"ש.

מתוך הספר "עצרת ליחיאל" לעילוי נשמת יחיאל מרדכי ויצמן הי"ד