ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
"ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. בלי שבת אין צלם א-לוהים וצלם אנוש בעולם. בלי שבת אין ישראל, אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל. השבת היא היא התרבות" (מכתב לחברי קיבוץ גבע שחיללו את השבת, שנת תרצ"ג 1933).
בדבריו אלה הדהד ביאליק את דברי ירמיהו (יז) ויחזקאל (כ), המתריעים מפני חילול שבת שיביא לחורבן, ואת דברי נחמיה (יג) המזהיר את שבי ציון שלא יחללו את השבת כפי שעשו אבותיהם, שגרמו בכך לחורבן הבית.
"ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת? הלוא כה עשו אבותיכם ויבא א-לוהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת?"
כך תמצתו חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת" (שבת קיט).
כי "שקולה שבת כנגד כל התורה כולה" (ירושלמי נדרים, נ), ו"המחלל שבת כאילו עובד עבודה זרה, ויינו יין נסך" (בעל הלכות גדולות).
בהיותו בוגר וולוז'ין ומצוי היטב בעולם התורה שבכתב ובעל פה, ובין היתר במקורות הנזכרים, הביא ביאליק לידי ביטוי את ההבנה העמוקה כי קדושת השבת מרוממת אותנו משאר העמים, כפי שאנו אומרים בתפילה "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת".
גם לחוזה המדינה היה ברור, כפי שתיאר באלטנוילנד, כי ביום שישי אחר הצהריים תיפסק תנועת כלי הרכב והחנויות יושבתו.
בסיס לאחדות הלאומית
דחיקתה של השבת מן הפרהסיה, כמו גם דחיקת אירועים בהפרדה מן הפרהסיה, לא היו לכאורה אמורות להיות אלא נושאים מעצבנים, אך לא קריטיים וקיומיים. אלא שבעת האחרונה המאבק נגד הדת ונוכחותה במרחב הציבורי נעשה הרבה יותר אגרסיבי ומסוכן.
אנו מביטים באימה על תופעות רבות ומבהילות: התקפות על גברים ונשים דתיים על פי המראה והלבוש, קריאות שהם לא מתאימים לתל אביב, או לרמת השרון, הפגנות מול ישיבת ההסדר בתל אביב, מלחמה נגד דוכני התפילין של חב"ד, החרמת מסעדות שהפכו לכשרות, אלימות נגד זוג דתי שמצטלם על רקע מסעדה "חילונית" – נראה כי המאבק על הפרהסיה הוא מאבק על עצם היותנו עם אחד ועל היכולת לחיות יחד.
כבר החלו דיבורים בקרב גורמי קיצון על הפרדה לשתי ממלכות, "ישראל" ו"יהודה". מאמרי דעה נכתבים, סרטים נוצרים, וסדרת טלוויזיה מופקת כדי "להמחיש" איך זה ייראה, תוך שהיא מציגה את החרדים באור שלילי.
גם כאן היה זה ביאליק שבחושיו הרגישים הזהיר:
"סכנה גדולה נשקפת לנו שנתפלג לשני שבטים, האחד נאמן לקנייני האומה והשני פורק עול וכופר, הולך בדרכי ירבעם בן נבט. אם לא נרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום ובייחוד בעיני הדור הצעיר, נבול ניבול, לא תהיה לנו תקומה" (דברים שאמר בשנת תרפ"ז, 1926).
"שבת ישראלית"
מדי פעם אנו מתבשרים על גורמים דתיים וחילוניים, המעלים יוזמות בשם האחדות הלאומית ל"שבת ישראלית", שבה כל אדם עושה כהבנתו ומגדיר את השבת כראות עיניו. השפה – נינוחה ומכבדת. המפגשים – מחויכים ומצולמים. אבל התוכן הרסני, שכן למעשה הוא מותיר את המצב על מתכונתו – הפרהסיה תהיה חולין. האשליה שיהיה אפשר לצמצם את חילולי השבת לאירועי תרבות אינה אלא חלום באספמיה. הרי יהיו יהודים שיצטרכו לחלל בעבורה את השבת. גם תחבורה ציבורית תקלקל את כל אווירת השבת ותעודד חילולי שבת. זאת כפי שהסופר פארם פתוח בשבת כיוון שהוא בית מרקחת, וחלקו הגדול בעצם הוא "סופר" ללא ה"פארם". כך גם ליד אולמות קולנוע ותיאטרון – שגם בשבילם יצטרכו מאבטחים ואנשי תחזוקה לחלל שבת, ותחת אמתלה כלשהי ימכרו מוצרים שונים למבקרים. יוזמות אלה, שבהן הודיע הצד הדתי – ללא סמכות ורשות – כי הוא מוכן "לוותר" על תחבורה ציבורית בשבת, עודדו בפועל את תופעת התחבורה הציבורית בתור מקדמה על חשבון ההסכם שיבוא, אולי, מתישהו.
כלל ופרט
השבת הפכה ליום של צרכנות ובליינות אצל יהודים רבים. יותר מ־400 אלף יהודים, ויש אומרים אחד מכל חמישה יהודים, נאלצים לחלל את השבת כדי לספק את רצונם של אלה. רשתות ומרכזי קניות מפרסמים מודעות ענק - "פתוח בשבת" - כשאת היום החופשי מקבלים העובדים בשבת באחד מימות החול. מוסדות ציבור רבים, ובראשם עיריות, מקיימים אירועים בשבת ובחג תוך שהם מחייבים בכך את עובדי העירייה לחלל אותם. לא יהיה זה פלא כי קבלת עובדים לעירייה תתחשב גם במידת הנכונות שלהם לחלל שבת, מה שירחיק את הדתיים מן האפשרות לעבוד שם, או לחלופין ייצור לחץ על המסורתיים לחלל שבת לצורכי פרנסה, כפי שקרה כבר בעבר הקרוב לשומרי מצוות, בייחוד בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20. כלומר, אם לא תהיה שבת בפרהסיה – אזי במקרים רבים לא תהיה שבת לפרט!
כמו רובם של האישים הבולטים בימים טרום המדינה (נוסף על הנזכרים), שבחייהם הפרטיים לא שמרו מצוות אך הכירו בערכן הלאומי, כך רובו הגדול של הציבור היהודי במדינת ישראל עד עצם היום הזה. הציבור מכיר בערכה הקדוש של השבת כפי שנצטווינו בה בתורה, גם אם אינו שומר את כל הלכותיה. גם מי שכיום קונה או מבלה באירועים של חילול שבת, אינו בהכרח "אדוק" בהם דווקא, ולא יסבול בהיעדרם, כפי שהיה במשך עשרות שנים.
אל לנו לאפשר לקומץ קטן ופעלתני, הממומן בתקציבי עתק, להרוס את הפרהסיה היהודית של מדינת ישראל.
אדרבה, יש לעודד ולפתח יוזמות שיגבירו וינכיחו את יהדותה של המדינה בפרהסיה, ובראשן – שמירת השבת הציבורית במסחר ובתחבורה. יש להקפיד הקפדה יתרה על שמירת השבת במשרדי הממשלה ובגופים הממלכתיים – אשר יבדקו היטב איזו פעילות אכן נדרשת בשבת ואיזו יש לדחות לימות השבוע.
יש להפסיק, גם מבחינה חוקית, את מתן השכר הגבוה במיוחד – לעיתים פי שניים – שמקבל מי שעובד בשבת וחג, ושמעודד אנשים לעבוד דווקא בימים אלה.
את חוסר הנעימות בצורך לחוקק מחד גיסא, ואת ההכרח בחוק מאידך גיסא, ביטא יפה ברל כצנלסון, שגם הוא לא הגדיר עצמו שומר מצוות:
"כדי לקיים את יסוד השבת בחיי ישראל אינני צריך להסכמים בין מפלגתיים ולא להוראות של רבנים... ואני בוש שהיה הכרח לעשות עניין זה שהוא שלנו, על כל פנים לא פחות מאשר איזה חוג אחר בישראל, להסכם פוליטי" (כתבים ט, 54).
סבורני כי אל לנו לחשות. כבר מזמן היינו צריכים לעמוד איתן כנגד חילול השבת הנעשה ברמיסת כל היקר והקדוש. יש לשוב לספר החוקים, לחזק אותם, ליצור מנגנון אכיפה יעיל (רמז - לא באמצעות העיריות) כדי למנוע מגורמים ציבוריים או מסחריים לחלל את השבת, ולהשיב לנו את כבודה וקדושתה, גם אם יהיו מי שהדבר לא ימצא חן בעיניהם. השבת קיומית לנו כעם וקיומית לכל פרט. הקיום חשוב מיחסי ציבור. בימים אלה של אבלות על החורבן וחשבון נפש לאומי – על כל מי שיש לו מעמד ציבורי לדרבן את הקשורים אליו לפעול בנושא קריטי זה, ויפה שעה אחת קודם.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
