ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- א"י נקנית ביסורים
רבים מתפכחים בימים אלה מהקונספציה שסברה כי עלינו להאכיל את התנין ולקוות לטוב. גם מהתומכים המושבעים ביותר בדו־קיום עם תושבי עזה. חלקם הפכו לקיצוניים ביותר לצד השני, ודורשים שלא יישאר איש מתושבי עזה בכל האזור לאחר תום המלחמה. ההסבר פשוט מאוד – אי אפשר להיות שכן של השטן.
אבל יש מי שעדיין מדברים על הפרדה בין חמאס לבין 'בלתי מעורבים', כאילו לא ראו את התמונות מהיום הנורא ההוא, כשה'בלתי מעורבים' פרצו את הגדר בשביל המעורבים, ושעטו יחד איתם כדי לרצוח ולאנוס, לשרוף ולבזוז, לכרות ולחטוף.
חמור מזה הוא יחס המדינה על כל זרועותיה, בראשן מערכת הביטחון, בכל הנוגע לרשות הפלשתינית. ממשיכים להאכיל את התנין, ולאחר שכבר הבנו שהוא אוכל אותנו ראשונים – כי אין מישהו אחר בסביבה – כנראה הפעם מקווים שיהפוך לאיגואנה.
בפלפולי מגדלים פורחים באוויר מנסים ליצור אבחנה בין האידאולוגיה והפרקטיקה של שני הגופים, כשברור לכול שאם רק היה מתאפשר לרשות הפלשתינית – הם היו עושים אותו דבר ממש. הרי תמיכתם הכספית במבצעי הפיגועים הופכת אותם למעשה להיות המשלחים שלהם. מעשי הרצח של ה'לא מעורבים' מתבצעים בטפטופים, כשמדי כמה ימים נרצח עוד יהודי, או שניים. הרוצחים מוסתים בידי אנשי הדת, נתמכים באוכלוסייה, ותמונותיהם הופכות להיות מושא הערצה של כל ילד. לו היו כל הנרצחים מרוכזים ליום אחד במהלך השנתיים האחרונות – כשבעים איש ואישה ובהם ילדים – ויתווספו עליהם מאות הפצועים, היה הדבר נקרא "טבח". ובכן, מה בכך שהאירוע התמשך לאורך כשנתיים? הוא נעשה נסבל יותר? ניתן להכלה?
קשה מאוד לשנות קונספציה, במיוחד לאחר שנים שבהן נאחזה היטב בתודעה וזכתה לפרסי נובל, מפעלי האדרה, תערוכות, סמינרים, מכונים ועוד.
כבר היו דברים מעולם.
ירמיהו ונביאי השקר
מהרגע שבו החל להינבא – דרש ירמיהו מהעם לתקן את דרכיו, וכן לא לשגות בהרפתקה מדינית־צבאית של מרד במלך בבל. אלא שיהויקים מלך יהודה מרד במלך בבל, שהיה עסוק מכדי להילחם בעצמו, ושלח בו גדודי עונשין (מלכים ב, כד). היה זה כמובן איתות מלמעלה, אך ללא הועיל.
ירמיהו הנביא נשלח כדי להשיבו לדרך הישר, אך מאמציו עלו בתוהו. יהויקים מת והוא בן שלושים ושש בלבד (שם). כגודל רשעו כך היה גודל ביזיונו במותו, והוא הושלך ונקבר מחוץ לירושלים בקבורת חמור. אף הספד לא נישא עליו במותו, כדברי ירמיהו הזועמים שבישרו לו את אחריתו (ירמיהו כב). ירמיהו יכול היה להישיר מבט אל שומעיו ולטעון בלהט – אמרתי לכם!
אלא שבנו יהויכין שמלך תחתיו לא התפכח, והחל במגעים עם המצרים. מלך בבל שמע על המתרחש והטיל מצור על ירושלים. שערי ירושלים נפתחו לפניו, והוא הגלה את המלך, נשותיו ואימו, ואף לקח כלים מבית המקדש. כדי לסרס את כוחה הצבאי של ממלכת יהודה, הגלו הבבלים גם את הכוחות המיוחדים והמאומנים של המלך, ואת ראשי תעשיית הנשק ואומני החרושת (מלכים ב, כד). שוב פנה ירמיהו אל העם בדברי תוכחה, על שלא שמע בקול ה' והגיע למצב הנורא הזה, שאחריו יבוא חורבן אם לא יעצרו מבעוד מועד.
מאבק קשה במיוחד היה לירמיהו עם נביאי השקר, כיוון שהיו אומרים דברי נחמה המתובלים באמונה ביכולתו של ה' להתגבר על הגויים, וגרמו לשומעים להשתכנע. ירמיהו שב וטען "וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום".
לא זו בלבד, אלא שגלות כלי המקדש שימשה דווקא את הטוענים שבמהרה תבוא התערבות אלוקית כדי להשיב את המלך עם כלי המקדש לירושלים, בדומה להתערבות ההיא כשארון הברית נלקח למחנה פלישתים והיכה בהם עד שהחזירוהו. כך נוצרה תחרות בין הנביאים, ובשעה שחנניה בן עזור ניבא את שבירת עולו של מלך בבל מעל ישראל ואת חזרת הכלים והגולים, הרכיב ירמיהו מוט על צווארו ודרש מהעם וממלכו להיכנע למלך בבל.
ירמיהו התנבא בשנית, והוסיף שעונשו של חנניה לא יאחר לבוא והוא ימות באותה שנה, מה שאכן קרה (ירמיהו כח). שוב יכול היה ירמיהו לטעון – "אמרתי לכם", אך הם לא התפכחו.
הרגע האחרון
במקומו של יהויכין מינה נבוכדנצר את צדקיהו. נביאי השקר המשיכו לשאת "נבואות נחמה", ואת ירמיהו דנו למוות אכזרי בטביעה בבור טיט, בעוון בגידה לאומית של החלשת כוח העמידה. ברגע האחרון ממש ניצל ירמיהו בידי עבד מלך הכושי, שהתחנן לפני המלך על נפשו של הנביא (ירמיהו לח).
צדקיהו נכנע לדרישת שריו ומרד במלך בבל, שיצא בחיל כבד להכניע סופית את יהודה המורדת. נבוכדנצר, שהיה בשיא כוחו, הכניע את ערי המבצר בזו אחר זו, וירושלים באה במצור (ירמיהו לד). המלך הבין את חוסר התוחלת שבמאבק, אבל נביאי השקר, שלא היו מוכנים להתפכח גם כשהאסון בפתח, פתחו במתקפת תעמולה כשהם שבים ומזכירים את מצור סנחריב אשר דמה למצבם עתה. כמו בימים ההם, הבטיחו לשומעיהם, יעשה לנו ה' נס כפי שעשה לחזקיהו, אם רק לא ניכנע! ירמיהו נדרש לומר דברי חיזוק ללוחמים, כישעיהו בזמנו, אך שב וטען שאינם זכאים לנס כמו בדור ההוא, שצדיקים היו. אדרבה, הוא הטיף לכניעה לבבלים, וקומם עליו שוב את האליטה השלטונית, שזרקה אותו לכלא (ירמיהו כא).
המקדש חרב ויהודה גלתה.
הפוך על הפוך
לאחר חורבן העיר והתגשמות כל נבואות הזעם שלו, היה אפשר לצפות כי כל העם יתפכח. אלא שהקבוצה שברחה למצרים, חזרה לסורה ועבדה עבודה זרה. ירמיהו נשלח אליהם שוב, והזכיר להם את אזהרותיו שלא נשמעו, מה שהביא לחורבן.
כאן ציפתה לו ההפתעה הגדולה מכולן. לא זו בלבד שהעם לא התרגש מדבריו ומהוכחותיו, אלא שענו לו בחוצפה בסברת הפוך על הפוך: הלוא דווקא מרגע שיאשיהו השבית עבודה זרה בפומבי, והפסקנו לקטר ל'מלכת השמיים' (סוג של עבודה זרה), נעשה מצבנו רע יותר. פרעה ניצח אותו בקרב, ואחר כך הפכנו לנשלטים בידי מלך בבל!
ירמיהו שב והתרה בהם וניבא שפרעה ייפול לפני נבוכדנצר שיכבוש את מצרים, ויעשה שפטים ביהודים שימצא במצרים מאחר שבגדו בו ורצחו את גדליה, הממונה מטעמו. העם צחק ואמר שהוא הוזה, שכן מלך מצרים חזק הוא, ולאחרונה ניצח את מלך בבל בקרבות בצפון הרחוק. איך יתהפך הגלגל ומלך בבל יכבוש את מצרים? מה גם שאין תקדים בהיסטוריה הידועה שמצרים תיכבש בידי מלך צפוני כל שהוא (ירמיהו מב-מג). זה לא סביר. לא הגיוני.
כשנבוכדנצר הגיע למצרים דרך הים, כבר היה מאוחר מדי...
בזמן הזה
התנ"ך לא מספר לנו את קורות חייו של ירמיהו כדי שנראה שוב ושוב כיצד נכשל בניסיונותיו להשיב את העם למסלול הנכון. זה לא מכבד את הנביא ואת נבואתו. נראה כי הדבר בא ללמדנו שאין די בכך שהעובדות מצדיקות את השקפת העולם שלנו. טענת ה"אמרנו לכם" לא משכנעת את הדבקים באידאולוגיה בעייתית, שאינם מוכנים לתת לעובדות לבלבל אותם. העיניים שרואות מציאות מתקשות פעמים הרבה לתרגם אותה למעשה, בייחוד אם הדבר דורש הודאה בטעות, שינוי באורחות החיים ולעיתים איבוד הקריירה (קתדרה כלשהי במוסדות "תעשיית השלום", מלגות מחקר בתמיכת גורמים מחו"ל ועוד). תמיד יהיו "נביאי שלום", וגם כאלה ההולכים בעקבותיהם, שלא יודו בכישלון הנראה לעין כשהמצב מידרדר מיום ליום. אדרבה, יטענו כמו היהודים ההם במצרים, שיש דווקא להמשיך ולהחזיק בתפיסה זו, אפילו להגביר אותה...
ירמיהו היה בודד במערכה, לכן לא היה יכול להצליח. בימינו – רבים המתפכחים ורבים עוד יותר מי שמלכתחילה לא שגו באשליית האכלת התנין. זה הזמן להוביל מהלך הצלה לאומי, ולקיים במו ידינו את הפסוק: "לא יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבולייך. וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה" (ישעיהו ס).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
