ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
כל זה מתרחש על רקע המשא ומתן על שחרורם של אחינו החטופים בידי המחבלים, ובהם עשרות גופות של חללים. יש הדורשים ממדינת ישראל לשלם מחירים ביטחוניים כבדים למען הבאת הגופות לקבר ישראל. מהי עמדתה של תורת ישראל בשאלה כאובה זו?
הבאה לקבר ישראל
הביטוי "להביא לקבר ישראל" רווח מאוד בשיח הציבורי כערך יהודי ראשון במעלה. אולם כבר כתב ה'חוות יאיר': "מה שאומרים, שאין לזה שנהרג מנוחה עד שייקבר, לא ידענו לו עיקר; דלאו כל דבר השגור בפי המון אמת" (סימן קלט, בהשמטות). לאור זה כתב הרב יגאל אריאל במאמרו "כבוד החיים או כבוד המתים?": "קבר ישראל הוזכר בדברי הפוסקים רק כביטוי השולל את היפוכו, שלא יישאר המת מוטל בחמה... מצווים אנו גם להצילו מקבורה בין הגויים" ('תחומין' כ עמ' 172). אומנם יש ערך גדול לקבורה כהלכה בבית קברות יהודי, ואין ערוך לחשיבות הרגשית שיש בכך לקרוביו. אולם הדיון על כך צריך להיות מדויק, ולא לערב בין שיקולים רגשיים, אף שהם כבדי משקל, ובין קביעות הלכתיות.
דין "מת מצווה"
על פי ההלכה, ישנה חובה גדולה בקבורה של "מת מצווה" (שולחן ערוך יורה דעה שסד, ג). חובה זו מוטלת דווקא על מי שמצא אותו, ואינה כוללת מאמץ לאיתור גופה ולהבאתה ממקום מרוחק. יש לכך יוצא אחד מן הכלל: "נשיא שמת... עשאוהו כמת מצווה לכול, מפני שהכול חייבין בכבודו" (רמב"ם, הלכות אבל ג, י). מכאן ניתן ללמוד את הערך הגדול שיש במאמצים להביא לקבורה את חללי צה"ל, שמסרו את נפשם למען האומה, אף שאין בכך חובה גמורה.
זאת ועוד, בעלי התוספות מסבירים את החומרה היתרה של "מת מצווה": "כבוד הבריות דמת מצווה חמיר טפי, שמוטל בביזיון פן יסריח או יאכלוהו כלבים" (בבא מציעא ל, ב ד"ה אלא). ולכן, אם הגופות מוחזקות במקום סגור, וקל וחומר אם מדובר בעצמות בלבד, אין לחללים אלה דין של "מת מצווה".
גבול החובה במצוות קבורה
גם אם נאמר שאין בעצמותיהם של חללי צה"ל דין של "מת מצווה", הרי יש בהם מצוות קבורה (דעת כהן סימן רכא). מה שמעורר את השאלה על מידת המאמץ הנדרשת מן הציבור להבאת העצמות לקבורה כהלכה. בנקודות העקרוניות עסק ה'חוות יאיר': "יהודי... מקרוב נתלה, והשר מבקש סך עצום להניחו לקבור בקבר ישראל, אם מחויבים להוציא על זה סך רב". ותשובתו היא: "אין בידינו לחייב להוציא עליו ממון. ואין לומר דמוטל להשתדל מלאו דלא תלין. דהא המלכות אינם מניחים לעשות זה. ואין לומר, חייב לבזבז כל ממונו שלא יעבור על לאו זה ולפייס השר שיניחנו לקבור, מאחר דלא עבר הלא תעשה בפועל". אומנם יש איסור לאו בהלנת המת, אבל מכיוון שלא עוברים עליו ב"קום עשה", אפילו קרובי ההרוג אינם נדרשים להוציא על כך את כל ממונם. הגרש"ז אויערבך דן בשאלה זו בשתי תשובות, ומדבריו עולה שהגבול הוא "חומש ממונו" ולא יותר (מנחת שלמה חלק א, סימנים ז-ח).
הרמ"א דן בשאלה מקבילה: גויים מבקשים להשתמש בבית העלמין היהודי למרעה של בהמות. עד כמה צריכה הקהילה להוציא הוצאות כדי למנוע את ביזיונם של הנפטרים? והוא פוסק: "אם יד הקהל משגת ושבידם למחות בהוצאה מועטת – צריכין למחות, אם אין חשש בדבר שהמושל יתגרה בהם על ידי זה; אבל בלאו הכי אין צריכין למחות" (יורה דעה שסח, א). החובה למנוע את הביזיון קיימת רק אם זה כרוך במאמץ קטן ובסיכון נמוך.
הרב קוק כותב דברים דומים על קבורת עצמות של יהודים שגויים הוציאו מקברם: "הבא לחייב את הציבור לסלק דבר של איסור שנעשה על ידי נוכרים, מנלן לחייב את האחרים להיכנס בעול של הוצאה רבה, למנוע אם אחרים עושים? והשכל נותן, שמה ששותקין ואין עומדין בפרץ להגן על כבוד המתים, הוי בכלל איסור של קלות ראש בבית הקברות. והוא הדין בעצמות. אבל לחייב להוציא הוצאות גדולות – אין לנו ראיה". והוא מסיים: "רק שהיא מידת חסידות מישראל קדושים. וכל המרבה להשתדל בכבודם של שוכני עפר, בוודאי תבוא עליו ברכה" (דעת כהן שם, בהשמטות).
האירועים החמורים שדנו בהם הרמ"א והרב קוק נקראים בשפה של היום במונח הטעון "חילול קברים", אולם ביטוי זה אינו מופיע בדיון ההלכתי. חייבים לנהוג כבוד בקברי ישראל, אולם אין בהם שום קדושה. הטומאה השורה שם עומדת בניגוד חריף לקדושה, עד כדי כך שאסור לכוהנים להיטמא למתים (עיינו בדבריו הנוקבים של הרש"ר הירש, ויקרא כא, ה).
כמובן, כאשר מדובר בחללי צה"ל שגופותיהם נמצאות בידי האויב, החשיבות שיש בדאגה לכבודן והבאתן לקבורה גבוהה בהרבה (עיינו במאמרו של הרב נריה גוטל "ואף כי אחרי מותי", 'אמונת עתיך' 146, עמ' 88-81); אבל העיקרון ההלכתי נשאר במקומו: לא "בכל מחיר".
סיכון חיים
אם יש גבול אפילו להוצאה כספית על הבאת אדם מישראל לקבורה, קל וחומר הוא שאין לסכן חיים לשם כך. אולם בכל זאת יש מקום להתייחס אחרת לחללי צה"ל ולחלוק להם את הכבוד האחרון גם במחיר של סיכון חיים מסוים.
התקדים הראשון הוא חילוץ הגופות של שאול ובניו, שהפלישתים תקעו בחומת בית שאן: "וישמעו אליו יושבי יבש גלעד... ויקומו כל איש חיל, וילכו כל הלילה, וייקחו את גוויית שאול ואת גוויות בניו מחומת בין שן... ויקברו תחת האשל ביבֵשה" (שמואל א' לא, יא-יג). חילוץ הגופות היה כרוך בסיכון רב. על כך נכתב בפירוש המיוחס לרש"י: "ולמה מסרו עצמם בסכנה... יותר משאר ישראל? לפי שעשה להם שאול טובה שהצילם כשעלה נחש העמוני עליהם" (דברי הימים א' י, יב).
אולם קשה להסיק מסקנות מפרשה עלומה זו. אין להשוות לחלוטין את החובה כלפי חייל בצה"ל לחובה כלפי מלך ישראל. בתקיעת גופותיהם של שאול ובניו על חומת העיר היה חילול השם גדול, והביזיון הזה הפיל את הרוח הלאומית. כל זה שונה מגופותיהם של חללי צה"ל שטמונות אי שם.
תקדים שני הוא חילוץ גופתו של שמשון ממקדש דגון לאחר שהפיל את הבית על יושביו: "וירדו אחיו וכל בית אביהו, ויישאו אותו, ויעלו ויקברו אותו... בקבר מנוח אביו" (שופטים טז, לא). אולם בכתובים אין רמז לסיכון שהיה בכך. ומלבד זאת, נכתב בהמשך של אותו פסוק: "והוא שפט את ישראל עשרים שנה", ודינו של שופט קרוב לדינו של מלך ישראל (משפט כהן, עמ' שלז). אולם עדיין ישנו מרחק בין תקדימים אלה ובין הדעה הרווחת שתורת ישראל דורשת להביא את חללי צה"ל לקבורה בכל מחיר.
להלכה, כתב הרב זלמן נחמיה גולדברג במאמרו "מצוות קבורה במקום פיקוח נפש": "אין להיכנס למקום סכנה וספק סכנה כדי לקיים מצוות קבורה, אף של הרוגים" ('המעיין' מד, ד עמ' 76). הוסיף על כך בחריפות אמו"ר הרב יעקב אריאל, במאמרו "חללי צה"ל בשבי האויב": "איני יודע על סמך מה התירו לסכן חיילים לצורך הבאת חבריהם לקבורה. וכן יש לתמוה על דוברים חשובים, שהצהירו שצה"ל התחייב להחזיר חייל למשפחתו בין חי בין מת. ההשוואה של המת לחי אינה נכונה. ודאי שלכתחילה צריך לעשות הכול כדי להביא את המת לקבר ישראל. אולם סיכון חיי אדם לא מצינו לצורך מת מצווה. הגזמנו בכבוד המתים, עד שאנו מסכנים עבורם את החיים" ('תחומין' כה, עמ' 419, בהשמטות). וכך הסיק גם הרב יהודה זולדן ('תחומין' שם). אומנם יש ערך גדול בהבאת חללינו לקבורה, ונכון גם לקחת סיכונים מחושבים למטרה זו, כפי שעשה הרב גורן בהביאו את חללי גוש עציון לקבורה, אולם גם אז יש להימנע מרמה גבוהה של סיכון.
ברמה המעשית
אף שברמה העקרונית הדברים ברורים למדי, הרמה המעשית היא מורכבת לאין ערוך. במלחמה לא שוקלים רק שיקולים נקודתיים של סכנת נפשות מול הערך של הבאת חללינו לקבורה. להחלטות בנושא רגיש זה יש השלכות קשות על מצבן הרגשי של משפחות החללים. חלקן מתקשה מאוד להשתקם כל זמן שאין להן קבר לבכות עליו. יש לזה השלכות גם על החוסן הלאומי והלכידות הלאומית. מצד שני, נפילתם של חיילים בפעולה לחילוץ גופות מוסיפה עוד משפחות שכולות, וגם זה משליך על החוסן הלאומי. וישנן השלכות נוספות שנדרש להביא בחשבון.
אחריות כבדה מוטלת על כתפיהם של מקבלי ההחלטות, ויש להם סמכות לקבל אותן. אולם בירור של סולם הערכים, שייצור יחס מאוזן יותר בדעת הקהל ובתודעה של המשפחות השכולות כלפי הסוגיה הטעונה הזאת, יוכל להביא לקבלת החלטות מושכלות יותר. אימוץ של עמדת ההלכה ימנע כניעה לסחטנות של המחבלים המבקשים לסחור בגופות חללינו ולגבות מאיתנו מחיר ביטחוני כבד למען הבאתם לקבר ישראל.
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
