ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
גמרא זו מפתיעה ממספר בחינות. ראשית, מדוע בכלל עולה השאלה אם אפשר לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, האם לא חשבנו על כך שיש לילד הזה גם אמא השמחה בו?
הרשב"א (בשו"ת חלק ד סימן עז) מקשה יותר מכך: וכי קשה למצוא אנשים רבים השמחים כאשר הם שומעים על לידת אותו הילד?
לאור קושיות אלו הרשב"א מסיק שאין לברך את ברכת 'הטוב והמטיב' על עצם השמחה המשותפת, אלא רק על 'שמחת הנאה ותועלת'. רק על דברים שצופנים טובות הנאה מעשיות. להורים יש טובות מעשיות מכך שיש להם ילדים, ולכן הם רשאים לברך על הלידה. הסבא והסבתא, האח והאחות – לא.
בספר חסידים (אות תתמג) מובא מעשה בזקן שהיה מברך על לידת נכדיו. שאלו אותו לפשר הדבר. היה מקום לומר שיתכן וגם לסבא ולסבתא יש הטבות ממשיות מלידת נכדים. בע"ה הנכדים יסייעו להם בזקנתם. אך אותו הזקן ענה אחרת: לא רק על נכדי הייתי מברך, אלא גם על לידת תינוק לצדיק אחר שאני אוהב במיוחד. מדבריו עולה שכל שמחה מעבר לרגיל שמשמחת אנשים רבים מחייבת בברכת 'הטוב והמטיב', גם אם אין לכולם טובות הנאה מהדבר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
60 - חמדת השבת: אינו מצווה ועושה – טעימה מתורת הגרי"ז גוסטמן זצ"ל
61 - חמדת השבת: הגדרת ההנאה הדרושה המצדיקה את ברכת הטוב והמטיב
62 - חמדת השבת: ברכת 'שהחיינו' על כלים חדשים
טען עוד
במקום נוסף (שו"ת חלק א סימן רמה) הרשב"א כותב שמסתבר שכל מי שנולד לו בן צריך לברך 'שהחיינו'.
זו אמירה מפתיעה משתי בחינות: ראשית, בוודאי שיש לברך על לידת בן, הרי דבר זה כתוב בגמרא! מדוע הרשב"א מציג את הדבר כחידוש שהוא אומר מסברתו?
יתרה מכך, כמובן – אין לברך 'שהחיינו' על לידת בן, אלא 'הטוב והמטיב'. מדוע הרשב"א מציע ברכה שונה הנוגעת בשמחה של פחות אנשים?
בדרכי משה (אורח חיים סימן רכג אות א) אומר שככל הנראה מדובר במי שמתה אשתו בשעת הלידה. כרגע ההנאה היא שלו באופן פרטי, ואינה משותפת לשניהם. לאור זאת הרמ"א פוסק הלכה למעשה (בהגהות של שולחן ערוך אורח חיים סימן רכג סעיף א) שמי שמתה אשתו בלידתה מברך 'שהחיינו', מכיוון שכעת ההנאה שלו בלעדית, לו בלבד.
הבית יוסף (שם, ולכאורה בלי שראה את דברי הרמ"א) מציין שיש לברך 'הטוב והמטיב' גם אם אשתו מתה, מפני שברגע הלידה היה לה טובה.
מה סובר הרמ"א? במשנה ברורה (כאן ס"ק ה) מדייק שאפילו אם האם נפטרה לפני שהספיקה לברך, האבא יברך לבדו. אך בביאור הלכה הוא נוטה לומר שהאב יכול לברך רק כל עוד האם בחיים (והחידוש הוא שלמרות שהיא לא הספיקה לברך בסופו של דבר, היה נכון לברך 'הטוב והמיטיב').
יש כאן שאלה מעניינת: כאשר הרשב"א אומר שמברכים על דבר שמסב הנאה גשמית, מהו הדין אם יש דבר שיש לו פוטנציאל להנאה גשמית לרבים, אך עוד בטרם הפוטנציאל מתממש, הפוטנציאל עובר ומשפיע רק על אדם יחיד.
לחידוד העניין: ברכת 'הטוב והמטיב' היא על שמועה טובה. 'שמועה' היא דבר שטומן בקרבו פוטנציאל, אך תמיד יתכן ומשהו יתקלקל חלילה.
נשווה בנפשנו את הרגע בו אנו נמצאים. ברוך ה' שהחיינו וזיכנו להשמיד את האיום האיראני האיום. אם חלילה חלילה יתברר מחר שלמדינה עוינת אחרת יש יכולות גרעיניות ואיומים דומים לחששות שהיו לנו מאיראן. האם אנו עדיין מודים לקב"ה שהשמיד את האיום הזה, למרות שהתברר שאנו לא פחות מאוימים ממה שחשבנו אשתקד? לחילופין, אדם ששומע על השמדת האיום האיראני בו ביום שהוא מתאשפז ויודע שנותרו לו ימים ספורים על פני האדמה. האדם הזה מעולם לא היה מאוים, באופן אישי, מהאיום האיראני, שהרי הוא לא עמד לחיות בשעה שפוטנציאל האיום היה מתממש. האם ראוי שהוא יודה לקב"ה על הסרת האיום הכללי, שבסופו של דבר סר גם ממנו, גם אם מתברר שלמעשה הפוטנציאל הטמון בשמועה ככל הנראה אינו משפיע עליו?
זה מה שקורה כאן: ברגע הלידה הילד יכול להסב הנאה לשני הוריו. אך בטרם האמא הספיקה לרוות ממנו נחת, היא ר"ל נפטרה. יש מקום לומר שבכל מקרה עצם השארת נשמה נוספת בעולם מסבה נחת (כך מציע הט"ז ס"ק א). אך נראה שזו המחלוקת כאן:
לפי הבית יוסף, הברכה היא על עצם יצירת הפוטנציאל להנאה, גם אם גורם צדדי מונע את היכולת לקצור את פירות הפוטנציאל.
הרמ"א רואה בכך פרדוקס: הרשב"א אומר שברכת 'הטוב והמטיב' היא רק על מי שאמור לקבל הנאה מעשית וממשית מהשמועה. אם לפני שהוא מברך כבר ידוע שהוא אינו יכול לקצור את פרי השמועה, הרי ששמועה זו היא שמועה שאין בה פוטנציאל להסב הנאה.
בשבוע הבא נברר הלכה למעשה את גדרי ברכת הטוב והמטיב על לידת ילדים, בנים ובנות כאחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
