ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
השנה חג השבועות סמוך לשבת, מה שמזכה אותנו במצווה נדירה של עירוב תבשילין. כתב הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה ח): המניח עירובי תבשילין חייב לברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצוונו על מצוות עירוב", ואומר "בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר לשבת".
הקורא הזהיר ישים לב שאנחנו רגילים להוסיף את המילים "ולאדלוקי שרגא" – להדליק את הנר. לכאורה חלק זה מההכרזה משמעותי יותר מהשאר, משתי סיבות: א. אדם המבשל ביום טוב אינו בהכרח מבשל עבור שבת. אך ניכר שהדלקת נרות שבת בחג מיועדת עבור השבת: ראשית, באור יום אין צורך בנרות. הנרות ללא ספק מיועדים להוסיף אור לקראת ערב. מעבר לכך, בהדלקת נרות השבת מכריזים שאלו נרות שבת! ב. אדם רשאי לבחור לא לבשל ביום טוב עבור שבת. אם כך, על פניו אין לו צורך בעירוב התבשילין. אך לאדם אין אפשרות לבחור שלא להדליק את נרות השבת.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
97 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
98 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
99 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
טען עוד
בירושלמי מסכת ביצה (פרק ה הלכה ב) חזקיה אומר שאסור להדליק נר של בטלה ביום טוב. לכאורה הוא סובר שמותר להעביר אש רק אם יש לאש שימוש לכל נפש, כמו כל מלאכה אחרת המותרת ביום טוב רק אם יש בה צורך השווה לכל נפש. אך מובאת שיטה תנאית החולקת ודורשת את הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – אך ביום טוב רשאים להבעיר. כלומר, מכך שהתורה רואה צורך לפרט את מלאכת ההבערה בנפרד ביחס לשבת, אנו למדים שלולא הפסוק לא היה איסור להבעיר את האש גם בשבת. לגבי יום טוב אין פסוק האוסר את ההבערה, ולכן ההבערה לא נאסרה.
הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק א הלכה ד) כותב כך:
כל מלאכה שחייבין עליה בשבת, אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה – לוקה
חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה.
שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות.
וכן מותר להבעיר, אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור, כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה.
שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות.
וכן מותר להבעיר, אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור, כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
אם ננתח את דבריו בתשומת לב, יוצא כך: יש מלאכות שאינן מסייעות לאכילה. מלאכות אלו אסורות ביום טוב. יש מלאכות המשרתות את האכילה, אותן ניתן לעשות לצורך אכילה בלבד. יש שתי מלאכות חריגות: הוצאה מרשות לרשות, שהותרה לצורך אכילה, ולא נאסרה במקום בו אין צורך אכילה. והבערה. מדוע ההבערה הותרה? הרמב"ם אינו מבאר מדוע. מדבריו עולה שמותר להבעיר אש ביום טוב, מצד עצמו.
כלומר, הרמב"ם פוסק נגד חזקיה, שמותר להעביר את האש ביום טוב, ללא קשר להיתר אחר. אם כך, אין שום איסור, לשיטתו להעביר אש, ללא הגבלה, גם ללא קשר לעירוב תבשילין!
במסכת שבת (דף לד) נאמר ש"ספק חשיכה ספק אינה חשיכה, אין מדליקין את הנרות". התוספות (שם) מקשים – לכאורה ללא קשר לאותו ספק, ישנה חובת תוספת שבת!
לא נכביר בראיות, אך במשנת יעבץ (סימן לז) מוכיח מפוסקים רבים יש מקום להבין שישנו לימוד "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – אך בתוספת שבת מותר להבעיר אש. אם כך, יתכן והפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" מתייחס הן לשבת והן ליום טוב, וממעט את תוספת השבת מאיסור הבערה!
אך כבר ביארנו במקום אחר שלפי הרמב"ם אין חובת תוספת שבת מן התורה אלא ביום הכיפורים ובשמיטה. וביארנו שם שלפי הרמב"ם התוספות תמיד נועדה להכין את הזמן הקדוש (בשמיטה – למנוע תוספת יבול בשמיטה, וביום הכיפורים – לוודא שלא נכנסים ליום הכיפורים מתוך אכילה). אם כך, לרמב"ם אין צורך בהדגשה שמותר להדליק נרות בתוספת שבת. לשיטתו הפסוק אומר שאסור להדליק נרות בשבת, ואילו ביום טוב מותר.
אך הדבר עדיין מותיר את השאלה: מה השתנה איסור הדלקת הנר משאר המלאכות?
במקום אחר ביארנו את יסוד איסור המלאכות בשבת: הקב"ה נתן לנו עולם, סיפק לנו חומרי גלם רבים, ועלינו מוטל לעבד ולהכין אותם לשימושנו. כל המלאכות עוסקות בלקיחת דברים מתוך עולם הטבע, והכנתם לשימוש האנושי. ביארנו שם שזהו גם יסוד איסור מוקצה: המוקצה הבסיסי ביותר הוא איסור לקחת עצים ואבנים, חומרי גלם מהטבע שטרם הוכנו לשימוש אנושי, ולהשתמש בהם. עיבודם והכנתם הוא איסור תורה, וטלטולים ושימוש בהם ללא הכנה אסור מדרבנן, באיסור מוקצה.
שני אבות מלאכה שונים מהותית: כבר חז"ל אמרו שהוצאה היא "מלאכה גרועה", מפני שהיא אינה משנה את עצמות החפץ והחומר, אלא רק משנה את מקומו. ואכמ"ל. השני הוא הבערה. הבערה אינה "מלאכה" במובן של לקיחת חומר מהטבע ועיבודו. הבערה הרבה יותר קרובה לבריאה: הפקת אש, חום ואור. במובן הזה הבערה שונה, ולכן התורה מדגישה שאף פעולה זו אסורה בשבת. באים התנאים בירושלמי ומאירים את עינינו ואומרים שאמירה זו נאמרה על השבת, הקשורה יותר לבריאה, ואילו ביום טוב אין בכך איסור.
נסיים בהערה יפה של המהר"ח אור זרוע (סימן לב): מי שמקדים ומקבל את השבת הקרובה לפני השקיעה זוכה לכפל: ניתן להקדים את קדושת השבת לתוך יום טוב. אך אין זה מגרש את קדושת יום טוב, חלילה. הוא נוטה לומר שמי שמתכוון לסעוד טרם השקיעה רשאי להדליק את נרות השבת ולבשל עבור סעודה זו גם ללא עירוב תבשילין, שכן זו גם סעודת יום טוב וגם סעודת השבת. אם כך, יש יתרון בהקדמת קבלת השבת בשבת הקרובה, המאפשרת לנו לקיים סעודה אחת עם שתי הקדושות משולבות יחדיו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
