ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוחנן מ' ישמח בן משה
על פניו, ב"בישול" משתמשים בנוזלים בכדי להעביר את הטעם בכל המאכל. אך נלמד כעת שהדברים אינם כה פשוטים.
נבחן את המצב הבא: חמין מתבשל בסיר. חתיכת בשר גדולה נמצאת בחמין, אך חציה בולט החוצה מעל הרוטב של התבשיל. מעט חלב נופל על החלק הבולט של הבשר.
אפשר לטעון שהטעם שמגיע לחלק שנמצא מחוץ לרוטב נשאר מקומי, ולפיכך דינו יהיה כדין צלי. אך יתכן שההיפך נכון: מכיוון שהחתיכה גם נוגעת ברוטב, אין לראות אותה כנפרדת משאר התבשיל כלל.
במסכת חולין (דף קח ע"ב) נאמר שטיפת חלב נופלת על חתיכה, בשר החתיכה נאסר, ולפי רבי יהודה הפוסק שאין ביטול למין במינו הבשר שנאסר לא מתבטל. חכמים חולקים ואומרים שמין במינו בטל ברוב, ולכן יש לשער את החלב כנגד הקדירה כולה. רבי יהודה הנשיא אומר שדברי רבי יהודה רלוונטיים רק אם לא ערבב את האיסור (שבחתיכה) לתוך התבשיל מיד עם נפילת החלב.
לכאורה ההיגיון בדבריו הוא כך: אם ערבבו את האיסור לתוך התבשיל מיידית, הרי שהאיסור מתערבב בכל התבשיל כולו, ואם כך יש לשער את האיסור כנגד כל התבשיל, ולא רק כנגד החתיכה עליה נפל האיסור. לכאורה גם ההיפך נכון: אם לא יערבבו כלל, האיסור יישאר בחתיכה בלבד, ולא יאסור את שאר התבשיל. אם הדברים נכוחים, יתכן ותהיה חתיכה שפיזית נמצאת בתוך סיר, בלועה מאיסור, החתיכה הזו (או חלק ממנה) תיאסר, ושאר התבשיל לא יושפע מכך כלל.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
102 - האם גוש מאכל שומר על חומו
103 - איסור שנגע בצלי
104 - בין צלי ובישול
טען עוד
מדויק בלשונו של רש"י שאם החתיכה נמצאת חלקית בתוך התבשיל, ואיסור נופל על החלק של החתיכה הנמצא מעל התבשיל, במצב זה האיסור ישפיע על החלק שמחוץ לתבשיל בלבד. דינו של חלק זה של החתיכה יהיה כצלי (כל עוד אינו מנער או מכסה, ובכך מכניס את החלק הזה של החתיכה לתוך התבשיל). הרשב"א פוסק כך מפורשות: גם אם החתיכה נמצאת ברוטב חלקית, החלק שמחוץ לרוטב נידון לעצמו, כחתיכת צלי העומדת מעל תבשיל.
(הראבי"ה (המובא במרדכי) מציין שמוכרחים להניח שהאיסור נפל במרחק מסוים מהתבשיל. אם הוא נפל פחות מ'כדי נטילה' מהתבשיל, לכאורה חלק זה החתיכה קרוב מדי לתבשיל בכדי שנוכל לומר שהאיסור אינו משפיע עליו).
הרא"ה חולק על דבריהם. לשיטתו, אם החתיכה נוגעת ברוטב, הנוזלים הפנימיים שבה עוברים דרכה ובכך מערבבים את הטעם שנכנס אליה עם כל שאר התבשיל. הווה אומר: אפקטיבית אין הבדל בין חתיכה הנוגעת ברוטב באופן חלקי, וחתיכה השקועה בתוך הרוטב.
גם ר"י סובר כרא"ה: הוא אומר שאם החתיכה נמצאת חלקית ברוטב, אין צורך בניעור או כיסוי. אך המרדכי מביא מחלוקת ראשונים מה יקרה במצב זה לשיטתו: שיטה אחת מבארת את דבריו כשיטת הרא"ה, שאין הבדל בין חתיכה הנמצאת חלקית ברוטב וחתיכה השקועה עמוקות ברוטב. אך לפי בעלי תוספות אחרים, עדיין יהיה הבדל: מכיוון שהאיסור נפל על חלק החתיכה העומד בפני עצמו מחוץ לרוטב, חלק זה ייאסר כצלי. אך המגע עם הרוטב יגרום, בו זמנית, לערבוב גם בשאר התבשיל. אם כך, במצב זה נשער את האיסור שנפל פעמיים: נחשב את החלק החיצוני כצלי, ונחשב את האיסור שנפל כנגד כל התבשיל כולו.
הר"ן מנתח את האירוע באופן מעט יותר מפתיע. הוא מתאר את ההתרחשות כך: איסור נופל על החלק של החתיכה הנמצא מחוץ לרוטב. חלק זה נאסר בפני עצמו. אך מכיוון שהחתיכה גם נוגעת בתבשיל, גם ללא ניעור וכיסוי, עצם המשך הבישול יגרום לטעמים שבחלק שמחוץ לחתיכה להתערב עם שאר התבשיל, כך שבשלב שני נשער את כל החלק שמחוץ לתבשיל כנגד התבשיל (ראוי לציין שהיו שביארו שגם רש"י אמר את דבריו על השלב של הנפילה, אך גם הוא מודה לר"ן שעצם המשך הבישול יערבב את טעם החתיכה שנאסרה בתבשיל כולו).
לחידוד הדברים: יש כאן שתי מחלוקות נפרדות. השאלה הראשונה היא אם החלק של החתיכה הנמצא ברוטב גורם לערבוב של הטעמים שבחלק שמחוץ לרוטב עם שאר התבשיל. לפי רש"י והרשב"א – לא. לפי הרא"ה ר"י ור"ן – כן. אך לפי קבוצת הראשונים השנייה יש לבחון את אופי הקשר בין החלק שמחוץ לרוטב והתבשיל. בתוך שיטה זו למדנו שלוש שיטות:
א.
רא"ה: מהרגע הראשון, במשך כל הבישול כולו, החתיכה נחשבת כנמצאת בתוך הרוטב ממש. המשמעות היא שיש לשער את האיסור שנפל כנגד התבשיל כולו, כאילו האיסור נפל לתוך הנוזלים.
ב. ר"י (לפי ביאור המרדכי): ברגע נפילת האיסור יש לדון בחתיכה הנמצאת במגע עם הרוטב פעמיים: מצד אחד, האיסור משפיע על החלק שמחוץ לרוטב בצורה ישירה, ולכן חלק זה נידון כצלי. מצד שני, הנוזלים הפנימיים בחתיכה מערבים את האיסור בתבשיל כולו מהרגע הראשון, ולכן יש לשער את האיסור בששים כנגד התבשיל כולו. כדבריו פוסקים הרמ"א והש"ך.
ג. ר"ן: האוטונומיה של החלק הנמצא מחוץ לרוטב מייצר שני שלבים: בשלב הראשון, חלק החתיכה הנמצא מחוץ לרוטב יושפע מהאיסור, וייאסר כצלי. בשלב זה החלק שמחוץ לרוטב 'נעשה נבלה'. המשך הבישול יערבב את הטעמים שבחלק החיצוני לתוך התבשיל כולו. כדבריו פוסק הט"ז (הוא מבאר שגם רש"י מודה לדבריו).
לפי הרא"ה: החתיכה נחשבת שקועה מהרגע הראשון, ולכן אין לחלק הנמצא מחוץ לתבשיל אוטונומיה כלל. לפי ר"י: למרות שהאיסור משפיע על החלק שמחוץ לרוטב בפני עצמו, גם התבשיל מושך את טעמו, ויש לשער ששים כנגד האיסור. לפי הר"ן: בעצם יהיו שני שלבים, והמשמעות היא שהתבשיל מושך את הטעם של כל החלק שנאסר. בעוד שלפי ר"י יש לשער כנגד האיסור, לפי הר"ן יש לשער מעבר לכך גם כנגד כל החלק שנאסר. כאמור, למדנו שיטה רביעית:
ד. רש"י והרשב"א: החלק החיצוני של החתיכה ייאסר, בלבד, ולא ישפיע על השאר כל עוד לא מערבבים או מכסים את התבשיל.
ב. ר"י (לפי ביאור המרדכי): ברגע נפילת האיסור יש לדון בחתיכה הנמצאת במגע עם הרוטב פעמיים: מצד אחד, האיסור משפיע על החלק שמחוץ לרוטב בצורה ישירה, ולכן חלק זה נידון כצלי. מצד שני, הנוזלים הפנימיים בחתיכה מערבים את האיסור בתבשיל כולו מהרגע הראשון, ולכן יש לשער את האיסור בששים כנגד התבשיל כולו. כדבריו פוסקים הרמ"א והש"ך.
ג. ר"ן: האוטונומיה של החלק הנמצא מחוץ לרוטב מייצר שני שלבים: בשלב הראשון, חלק החתיכה הנמצא מחוץ לרוטב יושפע מהאיסור, וייאסר כצלי. בשלב זה החלק שמחוץ לרוטב 'נעשה נבלה'. המשך הבישול יערבב את הטעמים שבחלק החיצוני לתוך התבשיל כולו. כדבריו פוסק הט"ז (הוא מבאר שגם רש"י מודה לדבריו).
לפי הרא"ה: החתיכה נחשבת שקועה מהרגע הראשון, ולכן אין לחלק הנמצא מחוץ לתבשיל אוטונומיה כלל. לפי ר"י: למרות שהאיסור משפיע על החלק שמחוץ לרוטב בפני עצמו, גם התבשיל מושך את טעמו, ויש לשער ששים כנגד האיסור. לפי הר"ן: בעצם יהיו שני שלבים, והמשמעות היא שהתבשיל מושך את הטעם של כל החלק שנאסר. בעוד שלפי ר"י יש לשער כנגד האיסור, לפי הר"ן יש לשער מעבר לכך גם כנגד כל החלק שנאסר. כאמור, למדנו שיטה רביעית:
ד. רש"י והרשב"א: החלק החיצוני של החתיכה ייאסר, בלבד, ולא ישפיע על השאר כל עוד לא מערבבים או מכסים את התבשיל.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
