ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
אולם בתקופה האחרונה רבת החופש והדרור בכל הקשור לאמונה ודת, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה, פשתה המספחת של גילוח הזקן בכל ארצות תבל, ועד שערי בית ישראל הגיעה. ובמקום לגדל הזקן ולגלח שער הראש, נהפכו היוצרות, מגלחים הזקן ומגדלים שער הראש. וההרגל בצרוף אי-ידיעה גרמו לכך שכמה אנשים לא רואים בגילוח הזקן, אפילו בתער, שום איסור כלל.
והנה אין ספק שאלה המגלחים זקנם בתער, מעמיסים על שכמם משא כבד של עונות אשר לא יוכלו שאת, ובמוקדם או במאוחר ישלמו את החוב, כמו שנבאר להלן בס"ד,א.כל פעם שמגלח זקנו בתער, עובר על חמשה לאוין.ב. נקרא מומר או אפיקורוס. ביאור הדברים:
א. צונו יתב"ש ולא תשחית את פאת זקנך. ובארו רבותנו הקדושים שאין השחתה אלא בתער (מכות כ' ע"א). וכך נפסקה ההלכה אינו חייב על השחתת פיאת הזקן אלא בתער, אבל במספריים אפילו כעין תער מותר (מרן ביו"ד סי' קפ"א סעיף י'). והכונה בזה שאינו חייב אלא בתער, שיש בו השחתה ויש בו גילוח, אבל במספריים כעין תער שיש בו רק גילוח ואין בו השחתה, מותר.
וידוע שעל לאו חייב ט"ל מלקות, נמצא שבכל פעם חייב קצ"ה (195) מלקות. לפי"ז, אם מגלח זקנו בתער פעם אחת בשבוע, במשך שנה אחת, חייב לקבל תשעת אלפים ושלש מאות וששים (9,360) מלקיות, ואם פעמיים בשבוע, שמונה עשר אלף ושבע מאות ועשרים (18,720) מלקות. ברור הדבר ששום בן תמותה לא יכול להרים משא כבד כזה, ובודאי שיפול תחת הנטל הכבד הזה, כי בסופו של דבר יבוא על ענשו, אם ע"י יסורים, או תמורה אחרת כפי שקול אל דעות יתב"ש לעולמי עולמים.
ויתכן לומר שכעת שכל המטרה היא להתנאות, יש עוד לאו נוסף של לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ"ב ה'), שהרי המלקט אפילו שערה אחת לבנה מתוך שחורות עובר על לאו זה (מרן שם סי' קפ"ב סעיף ו').
ב. ההלכה קובעת שיש מומר לעבירה אחת, ויש מומר לכל התורה כולה. מומר לעבירה אחת, שעושה העבירה בזדון ולהכעיס, כאילו לא קיימת אותה מצוה אצלו, [ואם לא עושה להכעיס נקרא אפיקורוס], מומר לכל התורה כולה, אם המיר דתו לדת אחרת. ולכולם אין להם חלק לעוה"ב, אם לא חזרו בתשובה (הרמב"ם הלכות תשובה פ"ג הלכה ח', ט', י"ד). המתבונן היטב בעין חודרת בדברי אמת הנ"ל, היורדים חדרי בטן, אין ספק שכל עצמותיו יאחזמו רעד וחלחלה ופיק ברכים. כי מלבד העונש הרב של המלקות המצטבר והולך הרובץ עליו כאמור, הרי הוא [כמומר או אפיקורוס] מומר שאין להם חלק לעוה"ב רח"ל. והמסקנה היא, שכל ימיו יגע לריק, וילד לבהלה, הרה עמל וילד שקר, וכ"ז בעטיה של פעולה קלה שאפשר בהחלט להתגבר עליה ולמצוא לה תחליף, כגון אבקת גלוח, או מכונת גילוח חשמלית, או כל מכונת גילוח אחרת שאין בה סכין גילוח.
ולכן האיש הירא את דבר ה' ומאמין בשכר ועונש, עליו להזהר מאד מאד לבל יכשל בגילוח הזקן בתער ח"ו. ואם כבר נכשל ביודעין או בלא יודעין, ישוב בתשובה, שאין דבר עומד בפני התשובה. וישתדל גם להשפיע על אחרים לשוב בתשובה, שזה יהווה תשובת המשקל על חטאתו אשר חטא בעבר. וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
