ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- לימודי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
והנה ידוע מ"ש רבינו הרמב"ם זיע"א, שקבע שהדיבור מתחלק לחמשה סוגים, והם:א. מצוה.ב. אסור.ג. מאוס.ד. אהוב.ה. מותר. והרי באורם בקצרה:
א. מצוה. הדבור שמצוה לדבר בו ללא הגבלה הוא עסק התורה ולימודה. וכמ"ש רז"ל ודברת בם, בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים (יומא י"ט ע"ב). וכן אמרו ז"ל, מה אומנותו של אדם בעוה"ז, ישים עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה, ת"ל צדק תדברון (חולין מ"ט ע"א). והכונה בזה היא, שרק בדברי תורה מותר לו לאדם לדבר כאות נפשו.
ב. אסור. הדיבור האסור הוא כגון דבר שקר ועדות שקר, רכילות, לשון הרע, נבלות הפה, וכדומה
ג. מאוס. הדיבור המאוס הוא שאין בו שום תועלת, כמו איך התעשר פלוני, איך התנהגות מלך פלוני בהיכלו, איך היתה סיבת מות פלוני, והסוג הזה נקרא בפי חכמנו ז"ל שיחה בטלה.
ד. אהוב. הדיבור האהוב הוא לדבר בשבח המעלות השכליות או המדות הטובות, ובגנות הפכן, וזה נקרא דרך ארץ.
ה. מותר. הדיבור המותר הוא, הצריך לאדם לפרנסתו ולעסקיו ולשאר עניניו ההכרחיים (ראה הרמב"ם ז"ל בפירושו לאבות פ"א משנה י"ד). ובעצם אפשר לכלול אותם בשלשה, מצוה, אסור, מותר.
דבר הלמד מהדברים הנ"ל שהסוג השייך למצוה דהיינו לימוד התורה, וכדומה, מצוה לדבר אפילו כל היום. והסוג השייך לאסור, דהיינו לשון הרע וכדומה, יש להתרחק לגמרי ממנו. והסוג השייך למותר, דהיינו לצרכיו החמריים ההכרחיים, יש לדבר רק מה שצריך.
ולזה הזהירונו רבותינו הקדושים לבל נכשל ח"ו בעון לשון הרע, רכילות או שיחה בטלה, באומרם שלשון הרע שקול כנגד שלש עבירות שהן ע"ז ג"ע ושפ"ד (ערכין ט"ו ע"ב, ירושלמי פ"ק דפאה). והוא אחד מארבע כתות שאין מקבלות פני שכינה (סוטה מ"ב ע"א). ואמרו היכי דמי לשון הרע כגון דאמר היכא משתכח נורא אלא בי פלניא (ערכין שם), ורצונם בזה להורות שאפילו אומר את האמת נקרא לשון הרע, כי זה הוא ההבדל בין לשון הרע ובין מוציא שם רע. ועוד עונשים קשים רבים ועצומים לאין ספור המבוארים בדבריהם ז"ל בש"ס ובמדרשים, אשר המתבונן בהם אין ספק שכל עצמותיו יאחזמו רעד ותסמר שערת בשרו מדבריהם החוצבים להבות אש.
ואמנם בהשקפה ראשונה נראים הדברים כבלתי מובנים לשכל האנושי הפשוט, איך ע"י הדיבור שאין בו שום ממש ושום פעולה מגיע לאדם עונש כבד כאמור, וגדול עונו מנשוא.
אולם הסבר דבר זה הוא, עפ"י מ"ש חכמי הטבע, כי יסוד האויר הוא ספוגיי וקל מאד ועם היותו רוחני הוא גשם גמור, וכשהאדם מדבר מנענע האויר ומתבקע ונרשמים בו כל אותם הדברים בדיוק. והסוד הנפלא הזה נתגלה בימינו ע"י המצאות כלים חדישים הקולטים דברים מהאויר, כמו הרדיו הטלפון וכדומה (ראה כל זה באורך בספר חמדת ירושלים להגרב"ץ אלקלעי ז"ל מעלה טי"ת עש"ב).
וכמו כן ידוע שאדם המבטיח לחבירו איזה דבר ולא מקיים הבטחתו, אומרים עליו הפתגם ההמוני "בצאיך יא כמון" דהיינו אשקך הכמון (הכמון נזכר בישעיה כ"ח כ"ה, תרומות פ"י מ"ד, ועוד, ובלע"ז קימ"ל). והכונה בזה, כי בארצות החמות בזמן שמתחיל הכמון לצמוח, ועליו מתחילים ליבול מרוב החום ואין מים להשקותו, עובר בעל השדה או שלוחו בין התלמים ואומר בקול רם, בצאיך יא לכמון, הלוך ושוב כמה פעמים, ולקול קריאתו מתחילים העלים לחיות מבלי להשקותם, וככה ממשיך עד הקציר. ולכן משתמשים בפתגם הזה על האדם המבטיח ואינו מקיים (ראה בספר עשיר ורש להרב הנ"ל מ"ט ע"ב ד"ה עוד ע"ש).
לאור האמור מובן הדבר היטב, שרבותינו הקדושים אשר נגלו להם כל תעלומות חכמה, ביודעם הסוד הנפלא הנ"ל שיש בדיבור, שכל מה שהאדם מדבר נחקק ונרשם למעלה בדיוק גמור, בלי תוספת ומגרעת, הקפידו מאד מאד בענין לשון הרע, רכילות, שיחה בטלה וכדומה. ופרט ללימוד התורה או לצרכיו ההכרחיים, עליו להזהר לשים לפיו מחסום. והתנא הקדוש רשב"י זיע"א אמר אלו הייתי עומד בהר סיני כשנתן הקב"ה התורה לישראל הייתי מבקש ממנו שיברא לאדם שני פיות, אחד שיעסוק בתורה, ואחד שיעשה כל צרכיו, ואך חזר בו ואמר ומה כשיש לו רק פה אחד אין העולם יכול לעמוד מלשון הרע שלו, אם היו לו שני פיות על אחת כמה וכמה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ב).
תכלית הדברים, על האדם לדעת שכל דבריו נכתבים בספר. ולכן יש לשקול כל מלה וכל משפט, טרם יצאו מפיו, אם אין בהם צד איסור. ורק אז ישב לבטח שקט ושאנן בגופו ובנפשו. וכמ"ש החכם מכל אדם, מות וחיים ביד לשון (משלי י"ח כ"א), וכן שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (שם כ"א כ"ג).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
