ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
הבדיחה הזאת, שמץ של אמת יש בה. העם היהודי מצטיין באכפתיות גדולה כלפי כל הסובב, ולכן כל ענייני הפוליטיקה ותיקון המדינה בוערים בו כל כך. נקודת האמת שבוקעת מתכונה בולטת זו היא שאכן יש בכוחו של כל אדם מישראל להשפיע על המציאות כולה. ר' חיים מוולאז'ין בספרו נפש החיים מבסס את תורת המוסר על יסוד זה, שקידום כל פרק מפרקי המציאות תלוי במעשיו של עם ישראל בכלל ושל כל אחד מאיתנו בפרט, וממילא מוטלת על כל אחד ואחד אחריות גדולה. "כמו שהוא ית' שמו הוא האלוקים בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי ריבואות כוחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל ענייניו בכל עת ורגע ממש, כפי שורשו העליון של מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא גם כן הבעל כוח שלהם כביכול" (נפש החיים שער א, ג).
למעשה, רובנו לא ממש מתכוונים להתמודד מול נפתלי בנט או מול נתניהו על ראשות הממשלה, אך למרות זאת, בשבועות הבעל"ט נוכל להשפיע באופן ממשי ומשמעותי ביותר על הכיוון שהמדינה שלנו הולכת להתנהל בו בשנים הקרובות. איך? על כך נעמוד בשורות הבאות.
המפה האדריכלית
המשנה במסכת ראש השנה (א, א) נוקטת כי ישנם ארבעה ראשי שנים, אך היו כמה מרבותינו לאורך הדורות שמנו ראש השנה נוסף – את חג העצרת, שבועות: "דע כי כמו שבראש השנה רצה הקב"ה להשגיח ולדרוש מעשה בני אדם... כן רצה ביום מתן תורה... והעולם נידון ביום זה על התורה שניתנה בו שביטלו עצמם ממנה" (של"ה, מסכת שבועות, נר מצווה ט). הסברא שעומדת מאחורי קביעה זו היא שכל מועד שישראל חוגגים אינו ציון של מעשה היסטורי גרידא, אלא הוצאה לפועל של תכונת זמן החוזרת על עצמה כל שנה ושנה. בכל שנה חוזרת התורה וניתנת לישראל בחג העצרת, ובכל שנה אנו נידונים על קיומה של תורה.
צריך לדעת שראש השנה לתורה הוא בעל משמעות ארכימדית ממש, העשוי להפך את כל המציאות לטוב או חלילה להפך. אם ננקוט לשון גוזמה, ייתכן כי ראש השנה הזה הוא ראש השנה החשוב ביותר מכל ארבעת ראשי השנים. וכל כך למה? מאחר שהוא הקובע את מצב העולם כולו בזמן הקרוב.
חז"ל לימדונו כי התורה שימשה כלי אומנותו של הקב"ה לבריאת העולם (בראשית רבה א, א). היא המפה האדריכלית של היקום כולו, וכפי הגדרתו הידועה של המהר"ל: "התורה היא סדר העולם ובה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם" (גבורות ה' פרק טז). אומנם אין מדובר רק על דברים שבעבר. מצבו של העולם הכללי והפרטי נובע באופן ישיר ממצב קיום התורה ולימודה בהווה, עד שאם היה העולם חסר לגמרי מלימוד התורה חלילה, הוא היה מפסיק להתקיים וחוזר לתוהו ובוהו (דברים רבה ח, ה; נפש החיים ד, יא).
גם אצל חכמי הנסתר הובהרו הדברים. על פי המתווה שצייר רבי חיים ויטאל, התורה היא אור פנימי אין־סופי, המוקף באור שהוא מקור נשמתם של ישראל. כל הצלחת ישראל בעולם תלויה אפוא בכמות האור שהם שואבים ממקור עליון זה (שערי קדושה ח"ג).
עד כאן לגבי קיום העולם, לגבי חיזוק הקיים והצלחתו. אך אנחנו לא רוצים להסתפק בזה. עם ישראל בהחלט מצפה להתקדמות, חפץ בשיפור המציאות באופן ממשי ורצוי כמה שיותר מהר. המאבק על יראת השמיים של הדור הצעיר; על החינוך לדרך ארץ ועל עמדתנו בארץ מול האויב הערבי; על התודעה היהודית מול פירוק הערכים - כל המאבקים הללו ועוד לוקחים הרבה זמן, ואת כולם אנחנו רוצים לסיים כשידנו על העליונה, ומיד.
הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל היה נוהג לומר שאנחנו דור שרוצה הכול מהר. מבשלים מהר, אוכלים מהר ורצים לעבודה מהר. ואם כך, מגיע לנו גם גאולה מהר! התכונה הזאת של הרצון למהר את התהליכים, שכל כך אופיינית לדור שלנו, נותנת חרך הצצה גם אל התכונה הפנימית שלו.
המהירות שכל כך מתאימה לדורנו, נובעת כנראה מהרצון לחדש. הגאדג'טים, השדרוגים, הסטארט־אפ ניישן והנהירה אחר החדש והנוצץ פושים בכל פינה ומעידים על שאיפה פנימית לעולם טוב יותר לא רק בכמות אלא באיכות. איכות אחרת של עולם. ואיכות אחרת של עולם דורשת איכות אחרת של תורה.
להתנער מעפר הבנאליות
הזוהר הקדוש טוען שעם כל החשיבות שיש ללימוד התורה הקיימת, אם רוצים לחדש ארץ חדשה יש לחדש חידושים בתורה: "כמה יש לו לאדם להשתדל בתורה יומם ולילה, משום שהקב"ה מקשיב לקולם של העוסקים בתורה. ובכל מילה המתחדשת בתורה נעשה רקיע אחד... וכל אותם דברי התורה המחודשים קיימים לפני הקב"ה ועולים ועושים ארצות חיים, ונוחתים ומעטרים ארץ אחת ומחדשים ועושים ארץ חדשה מאותה מילה שהתחדשה בתורה. ועל זה נאמר: 'כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי' וגו' (ישעיה סו, כב). עשיתי לא כתוב אלא 'עושה' – שעושה תדיר מאותם חידושי ורזי התורה, ועל זה כתוב (שם נא, טז) 'ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ" (זוהר ח"א ד, א).
בשבועות כולנו נתבעים על לימוד התורה שלנו. אך דומה כי המציאות הבעייתית שעומדת מולנו במלוא עוזה דורשת מאיתנו לשנס מותניים ולחדש חידושים בתורה. וכשאנו כותבים חידושים, למה אנחנו מתכוונים? לא רק לפלפול מבריק ויפה – עם כל חשיבותו העליונה. לא רק ללימוד מסכת נוספת – שאי אפשר למדוד את ערכה. אלא גם יותר מכך. להתנער מעפר הבנאליות ולהתאמץ במקצועות התורה שהזנחנו. כמובן שמי שלא כל כך למד, צריך הוא להתאמץ ללמוד, ויהא הלימוד אשר יהא. אך גם מי שלמד עד עתה, ולמד ועסק בתורה בכל כוחו, לא נפטר מן התביעה של הדור. הבעיה והקושי, המציאות הדוקרת - כל זה דורש פתרון, וכפי שכבר ראינו, הפתרון יבוא רק מתוך שמיים חדשים שמתוכם תצמח ארץ חדשה, ושניהם דורשים חידושה של תורה, לעסוק במקצועות התורה שלא נלמדו כל כך, שלא כל כך מוכרים ולא נחקרו די, ויש לדאבוננו רבים כאלו: דיני טומאה וטהרה, למשל, דורשים עבודה רבה – הן מהרה ייבנה המקדש! האם אנו יודעים די את הלכותיה של פרה אדומה? ומה עם נגעים וקינים? אף הלכות דעות רבות הן, ומעט מאוד נחקרו וכונסו לספרים כהלכות ברורות ומפושטות. כבר כתב המגן אברהם רשימה ארוכה של מצוות והלכות שאף לא הובאו בשולחן ערוך (או"ח סי' קנו), וזכור לטוב אותו סבא קדישא שגאל משכחה את איסור לשון הרע ומצוות החסד. אך כמה מצוות עוד נשארו ברשימה? והלכות אמונה במשא ומתן (כדרישת מרן הראי"ה בסוף הקדמת עין איה), איה סופר ואיה מונה? ומה נאמר על המדרש, ומידות שהתורה נדרשת בהן? וחוכמת הנסתר, למרות נהירת ציבור הלומדים, עדיין רחוקה מאוד מהעיסוק הנדרש על מנת להוציא בה דברים ברורים כראוי.
ברוך ה', אומנם קמים לנו לאט לאט גואלים לחלקי תורה אלו, ומכוֹנים העוסקים בהלכות שאינן מצויות נפתחים, אך העבודה רבה ובתי המדרש הרבים שבארץ, כן ירבו, טרם קלטו אל תוכם את העיסוק הרציני בתכנים היקרים הללו. אם חפצי חיים אנו ושוקקי גאולה הננו, ראוי כי כל תופס תורה וכל צורב יוסיף לו כנטיית ליבו תחום מתחומי התורה הנדרשים לגאולה, וכמשימה לאומית יעסוק בו וישתדל להועיל לו ולעולם. וגם מי שאיננו תלמיד חכם ואין בידו לעסוק בדברים אלו כראוי, בהחלט יוכל להיות מאותם תמכין דאורייתא שהעולם עומד עליהם ולעזור ולסייע למי שכן עוסק בזה.
השנה נשתדל קצת יותר לקבל על עצמנו להוציא ממסגר חלקי תורה, ונהיה ראויים לישועה. "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון... והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ו-ט. ועי' פסחים נ, א)
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
