ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
"ואמר רבא: ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם. ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה , ואיסורא דעבד - עבד. נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה, ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה - עובר משום השב תשיבם . המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה - אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד".
וזו לשון התוספות שם:
" מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה – ואם תאמר והלא לאו ד'לא תגזול' מקרי ניתק לעשה בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) אם-כן כיון דלענין גזילה לא מקרי מתנה גם 'השב תשיבם' למה לא תיקן? ויש לומר דלא קאי אלא על לאו ד'לא תוכל להתעלם' שעבר שלא החזיר קודם יאוש.
תוספות הסבירו, שבמקרה הראשון שהמוצא נטל את הסלע לפני יאוש כדי לגוזלה – אם הוא ישיב אותה למאבד - הוא יתקן את הלאו של "לא תגזול". לשיטתם, לשון הסוגיה שהפעולה הזו תחשב למתנה בעלמא – אינו מדויק.
אולם הרמב"ן הסביר שלא כתוספות; וזו לשונו בחדושים על מסכת בבא מציעא שם (וכעין כך במלחמות על הרי"ף):
"ותמיהא לי מילתא טובא היכי עבר על 'בל תגזול' הא לאו שניתק לעשה הוא דכתיב 'והשיב את הגזלה וכו', וכן נמי 'השב תשיבם' איתיה לעולם וחיובי נמי מחייב ביה דהא כי אתא לידיה באיסורא אתא לידיה ומחייב לאהדורה וכדאיתא בריש פירקין? ואיכא למימר דהואיל ואבדה נקנית ביאוש לגמרי וכי אהדרה כבר נתיאשו וקנאה זה, הא לא קיים והשיב את הגזלה אשר גזל שהרי קנאה לגמרי ולא דמי לשאר גזלות שאינן נקנות לעולם לגמרי, דמ"מ מחייב בדמיהן וכי מחזיר תקין משא"כ בזו. ... דהך גזילה תרי קולי אית לה, שגזלה היא, ודין אבדה יש לה לקנות ביאוש לגמרי, זהו דעת הגאון מר רב יהודאי ז"ל לפי דעתי וכל הבאים אחריו סמכו עליו:"
הקשו על הרמב"ן, שממה נפשך, אם - מאיזה טעם שלא יהיה - גזילה זו שונה משאר גזילות, מדוע עבר בכלל על לא תגזול?
ואחר שמבואר בסוגיה שעבר על "לא תגזול", נראה לכאורה כדעת התוס' - שעדיין חייב להשיב מצד "והשיב את הגזילה". שהרי מצוות "והשיב את הגזילה" קיימת גם לאחר היאוש.
נלענ"ד, שהרמב"ן סבור שאע"פ שהסוגיה נוקטת שעבר על "לא תגזול", אין כוונתה שעבר על הלאו עצמו, אלא על "תולדה" של לאו זה. ובחלק מן הדינים שונים דיני התולדה מן האב; ולכן זכה אחר היאוש, ואינו חייב להשיבה - "ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה , ואיסורא דעבד - עבד".
ניתן לדייק יסוד זה של הלאו ותולדתו מדברי רבא, שאמר "ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם."
נראה, שרבא נקט לשון "משום", ולא נקט לשון "עובר על לא תגזול"; כדי לבאר, שהנוטל עובר על איסור ששייך להכלילו תחת "שם" ה"לאו", אך אינו הלאו עצמו.
כן משמע גם בפרוש רבנו-חננאל שכתב וזו לשונו - "עובר משום בל תגזול". נראה שר"ח שינה מלשון "לא" ללשון "בל", כדי לרמז שמדובר בתולדת הלאו ולא בלאו עצמו; ולשון זו מופיעה גם בתחילת דברי הרמב"ן – "ותמיהא לי מילתא טובא היכי עבר על בל תגזול ".
תולדת גזילה בפחות משוה פרוטה
מצאנו הבדל דומה לענין גזל פחות משוה פרוטה; וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק א' הלכות א'-ב':
"כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנ' 'לא תגזול', ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנ' 'והשיב את הגזלה אשר גזל' זו מצות עשה, ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו.
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.
וזו לשון הרמב"ם שם בהלכה ו':
"הגוזל פחות משוה פרוטה אע"פ שעבר אינו בתורת השב גזלה, ..."
דברי הרמב"ם טעונים ברור. אם הגוזל פחות משוה פרוטה עבר על הלאו דאורייתא, מדוע לא קיים במקרה הזה ה"עשה" של "והשיב את הגזלה"?
מפאת הדחק, צריך לומר שהגוזל פחות משווה פרוטה - לא עבר על הלאו עצמו אלא על תולדתו. לפיכך, לשון הרמב"ם מדויקת; לגבי 'פחות משוה פרוטה' הוא אומר 'אסור'; לעומת זאת לגבי 'שווה פרוטה' הוא אומר 'עובר בלא תעשה'.
התורה ציוותה ב"השיב" רק במי שעבר על הלאו; וחכמים הם שקבעו את דיני מי שעבר על התולדה. חכמים קבעו שמי שגזל גוי, למרות שעבר רק על תולדה - יחזיר; אך מי שגזל מחבירו פחות משווה פרוטה, אינו צריך להחזיר.
'משום' - משמעות של איסור חלש יותר
בסוגיה בגיטין דף כ"ו ע"א מבואר שלשון 'משום' מתאימה לאיסור שהוא אינו מופיע בתורה ממש. אמנם מהסוגיה שם משמע שהמילה הזו מתאימה לאיסור שהוא דרבנן; אך ניתן ללמוד משם שהמילה 'משום' מתאימה לתולדה יותר מאשר לאב עצמו.
ההבנה שלשון "משום" מורה על תולדה מבוארת גם בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן קכ"ז:
"... דמלא כל מסכת שבת 'משום' בדבר שהוא תולדה. ואזכיר אחת המגבן כתב הרמב"ם פרק ז' [ה"ו] שחייב משום בונה ובפרק י' הלכה י"ג המגבן תולדת בונה. ואדרבה, - 'משום' מורה יותר על תולדה. רק כתבתי שאין משמעו תולדה "לבד" יעוין שם שגם אב בכלל משום. ..."
האבני נזר אומר, שבדרך כלל לשון "משום" מורה על "תולדה", לבד ממקומות מועטים בחלק מן הסוגיות שלשון "משום" מופיעה גם באב. 1
הסבר דעת הרמב"ן
לפי מה שהתבאר, הרמב"ן סבור שהנוטל אבידה כדי לגוזלה עובר על "תולדת גזילה"; ודיני התולדה הזו שונים מדיני האב. לפיכך, לאחר היאוש הוא אינו חייב במצוות "השב תשיבם", ואם הוא השיב את המטבע - זו מתנה שהוא לא קיים בה את מצוות 'השב תשיבם'.
החלוקה בין "אב" לבין "תולדה" מופיעה גם בפסיקת הרמב"ם בענין גוזל "פחות משווה פרוטה". הגוזל עבר על "איסור" לא תגזול – אך הוא פטור ממצוות ההשבה מכיוון שהוא לא עבר על ה"אב" של "לא תגזול".
^ 1.נלענ"ד שמהעיון בדברי הרמב"ם מתבאר, שכשהרמב"ם מביא את ההלכה בלשון הסוגיה, הוא משמר את לשון "משום" שהופיעה בה; אך מוסיף לרמז שם בדרך מיוחדת, שמדובר באב.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









